אדוני ראש הממשלה: כאזרח מדינת ישראל, הרשאי במסגרת השיח הדמוקרטי להביע את עמדתו, הרי זו שלי ברורה: אין לשחרר רוצחים או לנהל מו"מ עם רוצחים. אך דומה כי הסיסמה "בכל מחיר" - שהפכה להיות ציר מרכזי בשיח של כל אותן ועדות, של אנשי תקשורת, עיתונים ושדרני רדיו, של חברים וקרובים ושל התארגנויות ומתנדבים למיניהם - מחייבת התייחסות. סיסמה זו משמשת את אלה שנטלו על עצמם להסביר שוב ושוב מדוע יש לשלם כל מחיר כדי להחזיר את גלעד שליט הביתה. אחד מדבר על ה"טיעון המוסרי", שני מציין את הזמן שחלף, שלישי מצביע על אוזלת ידה של הממשלה ורביעי מכריז על "היכולת להכיל את הרוצחים ולהתמודד עימם". מאידך, מי שעוקב אחר המתרחש בנושא אולי שם לב שדווקא היחידים שיש להם הזכות המוסרית לומר "כל מחיר" - הוריו של גלעד - נוקטים גבורה עילאית ואינם מפיצים סביבם כל משפט שני את הסיסמה.
לאחר המתנה סבלנית ומחשבה מעמיקה, החלטתי גם אני להצטרף לאלה התובעים "כל מחיר". אלא שלהבדיל מהם, איני מוכן לשלם כל מחיר. להפך, אני תובע בזאת לגבות אותו.
זה 1700 ימים ויותר ניהלו ממשלות ישראל משא-ומתן על המחיר. בניגוד לכל היגיון, צדק או מוסר, משום מה אימצה מדינת ישראל את הרעיון כי היא אמורה לשלם עבור החופש של גלעד שליט. היא ניהלה מו"מ, היא הציעה מבחר הצעות לאותם הרוצחים המחזיקים בחייל, היא שיפרה שוב ושוב את הצעותיה בהעלותה את המחיר שהיא מוכנה לשלם עבור החייל החטוף ואף הוכיחה בדרכים רבות כי היא מוכנה להתעלם מהמוסר ומהצדק כדי לפדות אותו. והתוצאות... ובכן, לכל מי שאינו חש בנוח להשתמש במושג "מוסר" כסיסמה נוחה וקליטה, היו ידועות מראש - גלעד עדיין מוחזק בידי המרצחים, ואילו הם וחבריהם רווים נחת וגורפים יתרונות לרוב מהתעקשותם.
מן הראוי לציין כי לו הייתה הממשלה מצליחה בדרכה בכל זאת להחזיר הביתה את שליט - למרות הכל הייתי אולי פולט אנחת צער ושותק. אך היות שכאמור, הוכח כי הליכה בדרך בלתי מוסרית ובלתי צודקת זו לא הצליחה להניע את החמאס להחזיר את השבוי של כולנו בשלום הביתה, אז הגיע הזמן להתחיל לתבוע את הצדק והמוסר - ומהר ככל האפשר.
משאלתי אפוא היא לשמוע את ראש הממשלה נושא את הנאום הבא: "במסגרת המוסר והצדק, מודיעה בזאת מדינת ישראל, כי היא מצפה לקבל לידיה את גלעד שליט בריא ושלם, ללא תמורה כלשהי לכל המאוחר עד לתאריך 15.3.2011. אם החייל גלעד שליט לא יוחזר לפי התנאים הנ"ל, רואה לעצמה מדינת ישראל חובה לנקוט מספר צעדים הכרחיים.
צעד ראשון: כל האסירים הביטחוניים יאבדו בזאת החל מה-16.3.2011 את כל זכויות הביקור, העברת המכתבים, החבילות, ביקורי המשפחות ואת תנאי הכליאה הנוחים. פגישה של כל אסיר עם נציג הצלב האדום תתאפשר למשך 5 דקות בלבד, 5 דקות שבמסגרתם יהיה רשאי נציג הצלב האדום לשאול את האסיר סדרת שאלות מוכנות מראש בדבר מצבו הפיזי ותנאי כליאתו. כל שאלה או התייחסות שאינה קשורה לעניין תגרום אוטומטית לשלילת זכות הביקור של נציג הצלב האדום למשך 6 חודשים.
צעד שני: החל מה-28.3.2011 יעוכב שחרורו של כל אסיר ביטחוני עד לשחרורו של החייל גלעד שליט.
צעד שלישי: החל מה-15.4.2011 יקבלו צה"ל וזרועות הביטחון הוראה לשוב ולבצע במלוא ההיקף את מדיניות הסיכולים ממוקדים. לצורך כך ההבחנה בין "הזרוע הצבאית" לבין "הזרוע הפוליטית" בטלה ומבוטלת.
צעד רביעי: החל מה-1.5.2011 תכריז מדינת ישראל על פרס של מיליון דולר אמריקניים על ראשם של 100 מבוקשים מאנשי חמאס.
צעד חמישי: החל מה-15.5.2011 יחל צה"ל להפציץ מנהרות בקצב קבוע של 2 גיחות הפצצה ליום.
צעדים אלה יינקטו ללא הפסקה עד שיוחזר החייל של כולנו - גלעד שליט - הביתה".
אדוני ראש הממשלה, אני מקווה שתשקול את פנייתי בחיוב, וגם אם תגיע למסקנה כי בימים אלה אינך מוכן או יכול לשאת נאום כזה ולהתייצב מאחוריו, ניחא. אני סומך את ידי עליך ועל שיקוליך. אך לידיעתך, נראה כי מרבית אזרחי ישראל ההגונים והמוסריים, אלה שאינם ממוקמים במרכזי התקשורת או זוכים להשמיע את דעתם דרכם, כלומר האזרחים אשר קולם על-פי רוב מושתק, יתמכו בגישה המוצעת כאן.
