'אִיל-אַרְדְּ'

אקדים ואכתוב שלדעתי 'הארץ' הוא עיתון מצוין לעוכרי ישראל. הוא עושה עבודה נהדרת למענם ונזק בל יתואר למדינת-היהודים, נקודה!. כל היתר נגזר מקביעה מפורשת זו והיא הלוּז של רעה האופפת את חיינו במחלצות עיתון. כל הביקורות מבית אינן יכולות לירושה העצומה שקיבל לידיו הבוס הכל יכול מר עמוס שוקן, ונגזר עלינו לסבול את נוכחותו כאן עם השפעתו האיומה ברחבי העולם. שנאת עיתון הארץ הייתה כבר לחוכא ואיטלולא בקרב חלק גדול בחברה הישראלית, ואנשים כבר מתלוצצים על העיתון של האנשים שחושבים שהם חושבים ואין שום חשיבות למחשבותיהם, או בקיצור 'אִיל-אַרְדְּ'. העיתונאי מר עוזי בנזימן היה מכותביו הבכירים של הדבר הנורא הזה והיום הוא עורך את אתר 'העין השביעית' שמגיע בדרך כלשהי גם אלי. הבוקר, מספר לנו עוזי הנ"ל על כתבה מאת דייוויד רמניק העורך הראשי של ה'ניו-יורקר': "... לא פחות מ-15 עמודים הקדיש השבועון האמריקני היוקרתי כדי לפרוש לפני קוראיו את דמותו של היומון הישראלי שבארץ כל כך אוהבים לשנוא". אין ספק, יריעה רחבה המדגישה ביתר שאת עד כמה חביב בעולם הפאשקוויל התומך בחרמות ונידויים על מדינת-ישראל, ובעיקר על הרוב היהודי הבוחר פעם אחר פעם כנסת וממשלה בניגוד לרוחו המבעיתה. והנה עיקר מאמרו: "... דיוויד רמניק, העורך הראשי של כתב העת האמריקני, בילה שעות לא מעטות בשיחות עם ההנהגה הנוכחית של הארץ ועם אחדים מעיתונאיו המרכזיים, כדי לפצח את סוד התנהלותו. הוא זיהה את עמוס שוקן, המו"ל, כדמות מפתח המשפיעה מאוד על עמדותיו המערכתיות של העיתון וכמי שמוכן לשלם מחיר כלכלי כבד לא מבוטל כדי שהשקפת עולמו (בעיקר ביחסי יהודים-ערבים בתוך ישראל ויחסי ישראל עם הפלשתינים בשטחים) תונחל לקוראי העיתון, גם כאשר היא מנוגדת באופן מובהק לגישתו של חלק הארי של הציבור הישראלי. הסקירה המחמיאה של רמניק עומדת בניגוד אירוני לאופן שבו מתואר הארץ מעל דפי מתחריו. נראה שאין כמעט יום שבו אחד מהכותבים ב"ישראל היום" אינו תוקף את הארץ. כך עושים גם, באופן עקבי, חלק מבעלי הטורים במעריב ובידיעות אחרונות. הארץ מתואר בעיתונים אלה כהתגלמות השטן. הנימה העולה מהאזכורים אודותיו מפליאה בעוצמת העוינות הנושבת ממנה. הוא מוצג כעיתון המשרת את אויבי ישראל, כאנטי ציוני, כמי שנעול על תפיסת עולם שמאלנית קנאית, ואפילו כמי שמטה את דיווחיו כדי לשרת את האידיאולוגיה המדינית המיוחסת לו" (העין השביעית, עוזי בנזימן). האם מעבד התמלילים הזה הוא רק "מוצג" כעיתון המשרת את אויבי ישראל, או שמא הוא ממש ממש משרת אותם?, האם עמוס שוקן ונתיניו מוכנים לעטות על עצמם זהות ציונית? (איזו בדיחה!) והגרוע מכל, האם הוא משקף את הדעות הרווחות בחברה היהודית במדינת היהודים?, המתקפות על 'אִיל-אַרְד' כל-כך צודקות עד שאין להבין איך הוא עדיין מתקיים למרות הממון הרב. איך הכסף אינו אוזל?. יש פה גם עדות מפי הגבורה שאכן מר עמוס שוקן הוא הוא הרוח החיה (כמעט כתבתי 'הרעה') המבקש להנחיל את השקפת עולמו: "גם כאשר היא מנוגדת באופן מובהק לגישתו של חלק הארי של הציבור הישראלי". עיתון מוּטֶה אינו עיתון כלל ועיקר. אין ב'הארץ' אפילו מראית עין של איזוּן המחייב עיתון ראוי ולו במידת מה. יש קו ברור ומוחלט הגורע אותו מזה הקרוי עיתון ומותיר ממנו מִנְשָׁר נגד מדינת היהודים, שרק הגבלה משמעותית על חופש הביטוי שהיה כבר להפקרות - יצילנו מנזקו. אין לעמוס שוקן את האומץ לצרף שניים שלושה כותבים נגד רוח העיוועים המנשבת מעדנות ברחוב זלמן שוקן, ולתת בכך ביטוי והבעה של המגוון הקיים ב'שוק הדעות' הישראלי. כל עוד לא יעשה כן, תמשיך העגלה העלובה הזו לקרטע לה בשדותינו כשהיא רומסת בדרכה הנלוזה כל חלקה טובה.