העולם הערבי עובר הפיכה של ממש. הגיע חודש אדר ו...נהפוך הוא. מועמר קדאפי נאחז אומנם בקרנות המזבח בכל אמצעי ובכל מחיר, אך נראה כי ימיו בשלטון ספורים. בתוניסיה השלטון החדש עוד לא נכנס לתפקיד. במצרים האחים המוסלמים מעודדים את המשך המהומות, על-אף שמובארק הושלך מכיסאו. והאדמה רועדת מתחת לרגליהם של שליטים נוספים בתימן, בבחריין, באירן ואף בירדן, שכנתנו ממזרח.
ההשפעה העיקרית המורגשת היא כמובן כלכלית - מחירו של מיכל סולר עלה עד לרמה של 477 שקל. מעבר לכך, הפרעות המתרחשות בלוב ממקדות את אירופה בפליטי לוב ושכנותיה, אשר עלולים לנצל את ההזדמנות לחצות את הים התיכון אל היבשת.
באותה אירופה, שמציגה כאן עמדה חד-משמעית נגד קליטת פליטים, יתקיים במהלך חודש מרס 'שבוע האפרטהייד' הישראלי. במהלך החודש יתקיימו ברחבי הקמפוסים השונים באירופה הרצאות, דיונים והפגנות נגד האפרטהייד (מדיניות גזענית אשר מפלה מיעוט - במקור בדרום אפריקה), שלכאורה מתקיים בישראל.
מטרת מתקפת התעמולה הזאת אינה תעלומה. היא ניסיון להחרים את ישראל ולגנות אותה בכל צורה שהיא. מובן שיש כאן דברים רבים שיש לשפר, ומותר לבקר את מדינת ישראל - אך אין מדובר כאן בביקורת גרידא, אלא במתקפה לשם פגיעה מכוונת.
אז באפריקה ובאסיה יש מהומות, ובמקומות מסוימים מתרחש לו טבח עם. באירופה מתמקדים דווקא בנו, כאילו אנו הבעיה היחידה בעולם. ובאמריקה? אוסקר! No More Strangers - סרט תיעודי על בית הספר 'רוגוזין' בדרום תל אביב. בבית הספר הקוסמופוליטי לומדים ילדים מרחבי העולם, הנמנים על שלוש הדתות. הסרט מתמקד בשלושה מתלמידי בית הספר אשר הגיעו מרחבי אפריקה אל ישראל, כאן מצאו אי של יציבות אחרי חוויות חיים קשות. כנראה שבכל זאת אנחנו עם של מוסר, כי באירופה בטוח לא היו מקבלים אותם...
