אתמול (ב', 28.2.11) הודיעה ח"כ שלי יחימוביץ', כצפוי, שהיא מתמודדת על יושבות-ראש מפלגת העבודה. נתבונן בהשתאות, קודם כל, ביהירות. ח"כ יחימוביץ', הצטרפת לפוליטיקה רק לפני חמש שנים. הכשרתך המקצועית הייתה עיתונאית בלבד (גילוי נאות: שימשתי כתב-עורך בטלוויזיה הישראלית, פובליציסט ב"על המשמר" ז"ל וב"הארץ" יבל"א, ומזה חמש שנים אני עורך את "על צד שמאל" וכותב בו). כעיתונאית התבלטת ברדיו, אבל תודי שלא ראינו הישגים פוליטיים בין העיתונאים שקפצו לפוליטיקה. ח"כ דניאל בן-סימון, שהיה עיתונאי חברתי מוכשר ב"הארץ", והצטרף ל"עבודה" יחד עמך, עשה עד כה כל שגיאה פוליטית אפשרית, והפך עצמו לדמות הזויה. ח"כ ניצן הורוביץ ממרצ, שהיה פרשן טלוויזיה מצוין, לא חזר על המצוינות בפוליטיקה. ח"כ נחמן שי מ"קדימה" - בעבר כתב טלוויזיה מצוין גם הוא ודובר צה"ל מרשים במלחמת המפרץ - רהוט ככולכם, העיתונאים, אבל איזה הישג פרלמנטרי יצר? ובימין? מישהו זוכר הישגים פרלמנטריים של ח"כ אורי אורבך? לפחות חוש הומור יש לו... ובמה הרשימה בכנסת הח"כית-העיתונאית אנסטסיה מיכאלי, פרט לאימוץ הבריונות של מנהיגה, במתקפה על עמיתתה ח"כ חנין זועבי? וח"כ ישראל אייכלר? דווקא אם נבדוק אחורה יותר נוכל להתרשם מכתב הרדיו יוסי שריד, מכתב "דבר" יוסי ביילין, מכתב "מעריב" ואחר-כך מנהל רשות השידור יוסף (טומי) לפיד, ומעורך "העולם הזה" אורי אבנרי. אבל אפילו אריות אלו לא העזו להתיימר להנהיג מפלגה עתירת עבר כ"עבודה" - אחרי חמש שנים בלבד בפוליטיקה! גם פוליטיקה צריך ללמוד, ובוודאי - מדיניות. אחרי חמש שנים את כבר מוכשרת לקפוץ לכיסאם של דוד בן-גוריון, משה שרת, לוי אשכול, גולדה מאיר ויצחק רבין? עמרם מצנע הבין שקפץ מוקדם מדי, התפטר בכבוד, והלך ללמוד - בירוחם. אהוד ברק ובנימין (פואד) בן-אליעזר הודחו בידי הבוחרים - אחרי ניסיון ארוך יותר בהרבה משלך בפוליטיקה. אז "איך קרה שהפשפש עלה למעלה"? נתעלם גם מהגיחוך, שסיעה מרוסקת בת שמונה ח"כים מעמידה חמישה מתמודדים לראשות (ברוורמן והרצוג שהקדימו אותך בהכרזה, עמיר פרץ שיודיע בקרוב, ושלמה בוחבוט - יו"ר מרכז השלטון המקומי). אגב, שלושת האחרונים מתחרים בדיוק על המשבצת החברתית "שלך"... אך הבעיה הגדולה שלך, ח"כ שלי יחימוביץ', היא הצליעה. מאז כניסתך לפוליטיקה, את מדדה על רגל אחת - הרגל החברתית-כלכלית, ומסתירה בקפדנות את הרגל המדינית. גם "ראש המטה" החדש שלך, עופר קורנפלד, שכתב לי אמש בניסיון לגייס את תמיכתי, הבליט - אין ספק שבהנחייתך - את "החשיבות העצומה שאני מייחס ליצירת אלטרנטיבה פוליטית חברתית-כלכלית". במשך חמש שנים נמנעת מלומר מילה על הסכנות שבתהליך המדיני הקפוא, על האסון שבהתנחלויות. דווקא בהכירי את דעותייך היוניות - זו הטעיית בוחרים צינית פשוטה. אני בספק אם "ראש המטה" שלך יראה לך את מה שעניתי לו אמש. כשירות לציבור, הנה תשובתי:

• שלום עופר,
  פרשתי מ"העבודה" לפני הבחירות האחרונות, כשברק הימין והימין, אינני מתכוון לחזור אליה, ואבקשך להוציא אותי מהתפוצה. רק מתוך ידידות עבר בינינו, אני משיב.
  לפני כשנתיים כתבתי לשלי מכתב, ברכתי אותה על פועלה החברתי, ושאלתי "מה עם הרגל השנייה", המדינית. שלי ענתה לי במכתב ובו הסבירה שבהחלטה מודעת לא תעסוק ולא תזכיר את הנושא המדיני. עניתי לה במכתב שכך הפסידה את תמיכתי, ואני משוכנע שאת תמיכת כל מחנה השלום.
  לפני כחודש שלחתי לה שוב מכתב בנושא. הפעם לא השיבה.
  שמעתי אותה מתראיינת בצהריים ברשת ב' ומודיעה על החלטתה לרוץ. כשהמראיין שאל משהו על "מפלגת שמאל", ענתה שלי "'העבודה' איננה שמאל, 'העבודה' הקימה את ההתנחלויות"...
  שלי רוצה בימין - ואותו כנראה תקבל. אני ושכמותי נחפש מנהיגים שאינם מתביישים בחתירה לשלום, במאבק בהתנחלויות ובמלחמה בימין.
  ברכות לתפקיד, גם אם אינני מבין אותה ואותך.
  נפתלי רז.

כן, שלי לא שלי. גם לא "העבודה". אם מישהו היה צריך הוכחה נוספת למה צריך להקים מפלגה סוציאל-דמוקרטית חדשה...