מערכת החינוך סובלת מליקויים חמורים, כאשר התגלה לנו שוב לאחרונה שתלמידים בשיתוף פעולה עם מורים ומנהלים מרמים במבחני המיצ"ב ובמבחני הבגרות. שתי הפרשות שנחשפו לאחרונה, בהן נחשף כי בחינות הבגרות מופצות לפני הבחינות עצמן לתלמידים רבים, ומורים עוזרים לתלמידים לרמות במבחנים הן למעשה רק קצה הקרחון.
ואכן אנחנו שומעים בכל כמה זמן על פרשה חדשה שחושפת את גודלה של תרבות השקר והרמייה במערכת החינוך בישראל. יש צורך לחשוף את הרמאות ולהעניש את המעורבים, אבל תגובה נכונה לבעיה היא לא רק להעניש את האשמים, אלא לבחון מה הם השורשים שמובילים לתעשיית הרמייה, שהתפתחה למימדים מפלצתיים במערכת החינוך.
התופעה היא לא מיוחדת לישראל, ובמדינות אחרות בעולם חוקרים ניסו לברר מה הם הגורמים לתופעת הרמייה במערכת החינוך. אחד הספרים, שבחן את התופעה לעומק בארה"ב, הוא הספר "פריקונומיקס" שבו נטען והוכח שמורים נוטים להעלות את הציונים של התלמידים שלהם, ולעזור להם במבחנים, כדי שיקבלו ציונים גבוהים יותר, וזאת בניגוד לכל כללי האתיקה המקובלים.
הכותב, שמנסה להסביר מדוע מורים מרמים, מסביר כי ישנם מספר "תמריצים" שמעודדים את המורים לרמות, ולכן כדי למגר את התופעה יש ראשית להבין את שיטת התמריצים, ולשנות אותה כדי שתשיג את התוצאות הראויות. התמריצים בחברה, על-פי הכותב, מתחלקים לתמריצים שליליים ותמריצים חיוביים, כאשר לשני סוגי התמריצים ישנה השפעה על התנהגות של אנשים.
תמריצים חיוביים הם בונוסים על "הצלחה", כאשר מורים, בתי ספר ומנהלים, למשל, יכולים להיות מתוגמלים על ציונים גבוהים, על הישגים מיוחדים, או על איכות הלימוד. תמריצים שליליים לעומת זאת באים לידי ביטוי יותר בהענשה, וכאשר מדברים על מערכת החינוך הענשה כמו קנסות, הרחקה או פיטורים, יכולה להיות מוטלת על מורים מנהלים או בתי ספר שאינם מתנהגים על-פי הכללים, משיגים תוצאות נמוכות, או פשוט עוברים על כללים של מערכת החינוך.
במערכת החינוך שלנו, כמו גם בזאת של ארה"ב שאותה מתאר הכותב, שיטת התמריצים מעודדת רמאות, מאחר שהמערכת בוחרת לתמרץ דברים מסוימים על פני דברים אחרים. לדוגמה, העובדה, שבית הספר והמנהל שעומד בראשו זוכים לשבחים ותגמולים עבור הצלחה במבחני בגרות או מבחני מיצ"ב, היא אחת מהתחלואים הגדולים ביותר במערכת החינוך ויוצרת תחרות לא בריאה בין בתי הספר.
השאיפה של בית הספר, לזכות בתמריצים חיוביים מסוג זה, גורמת לכך שבית הספר נוטה להזניח תלמידים חלשים, מנסה להיפטר מהם ומסתפק בלימוד רדוד שמטרתו היחידה היא הצלחה במבחנים. במקרים קיצוניים הוא אף עוזר לתלמידים לרמות במבחנים. המורים מתוגמלים באותו האופן על-ידי המנהל, ולכן גם הם מאמצים את הקו של בית הספר, מזניחים את תפקידם כמחנכים ומתמקדים רק בהצלחה מספרית בבחינות הבגרות.
התמריצים הלקויים שניתנים למחנכים ולבתי הספר הם לא כל התמונה, מאחר שבסופו של דבר התלמידים הם חלק מאוד חשוב מהמערכת. הבעיה היא שגם התלמידים זוכים לתמריצים חינוכיים רעים, כאשר במקום לתמרץ אותם להיות אזרחים טובים יותר, וללמוד את נושאי הלימוד בצורה מעמיקה יותר, המערכת מעודדת אותם רק לקבל ציונים גבוהים יותר, מבלי שלציונים אלה יש משמעות עבורם.
התלמידים בבית הספר, בבית וגם בהמשך חייהם במערכת ההשכלה הגבוהה נשפטים, על-פי ציונים אלה, כאשר אף אחד אינו מנסה לבחון האם הציונים באמת משקפים ערכים, ידע, הבנה ותובנות גדולות יותר.
הבעיה לכן היא עמוקה יותר מכמה תלמידים שרימו במבחן בגרות, והיא לא תיפתר רק באמצעות תפיסה של אותם מחנכים ותלמידים שעברו על החוק. נוכל להתגבר על בעיות אלה רק באמצעות שינוי כללי של המטרות שמציב משרד החינוך, ובניית מערכת תמריצים שנועדה להשיג מטרות ערכיות יותר. משרד החינוך, למשל, צריך להחליט שהוא מעניק תמריצים חיוביים לבתי ספר שבהם יש אחוז גבוהה של תלמידים חלשים, שמצליחים לעבור את בחינות הבגרות.
קובעי המדיניות יכולים גם להעניק תמריצים לפעילויות חברתיות של תלמידים ומורים, כדי לעודד אותם להשקיעה בדברים שבאמת חסרים היום בחברה הישראלית, כמו סולידאריות ואחריות אזרחית.
אם רוצים לבנות חברה טובה ובריאה יותר צריך להתחיל להתוות במערכת החינוך את הערכים שרוצים לקדם ולהעניק להם עדיפות בדמות תמריצים חיוביים ושליליים. שיטת התמריצים עובדת, רק צריך להחליט את מה רוצים להמריץ.
