בדרך לשלום: יהודים ומוסלמים מתפללים למען הרב פרומן

רבים מחותמי האיגרת היו בין אלה שמילאו בסוף השבוע שעבר את אולם "צוותא" בתל אביב. כולם באו לאולם "צוותא" לקריאתו של רב היישוב תקוע למעמד של ייסוד תנועה חדשה - "ארץ השלום". באולם ניתן היה לראות פלשתינים משני צדי הקו הירוק לצד מתנחלים רבים עם פאות מסתלסלות. חובשי כיפה וכאפיות ישבו זה לצד זה. אני מודה, כמי שחולק על דעותיו הפוליטיות של הרב, שאחזה בי התרגשות רבה. אי-אפשר שלא להתרגש מעצם ההכרה של רב בישראל בקיומה של ישות לאומית פלשתינית שיש לכבדה, יש לכבד את היישות הלאומית ואת כל מרכיביה הדתיים. אני מברך על הצעד המשמעותי של הכרה בקיומו של האחר, אני גם מברך את הנכונות של הרב ותלמידיו הרבים, שאינם נרתעים מהאופציה שבה התנחלויות ימשיכו להתקיים בריבונות פלשתינית. אינני יכול לקבל את האופציה שמעלה הרב בדבר מדינה דו-לאומית בין הירדן לים. אני דבק בפתרון של שתי מדינות לשני עמים, ושתי בירות בירושלים - ירושלים המזרחית בירת מדינת פלשתין, וירושלים המערבית בירת מדינת ישראל. באולם "צוותא", שהיה מלא מפה לפה, נכחו הסופרים א.ב.יהושע ועמוס עוז, האמנים אהוד בנאי, ברי סחרוף ושלמה גרוניך ועוד שורה ארוכה של אמנים. כולם הקשיבו לדברי הרב פרומן, שהדגיש בנאומו את מה שהוא קורא "הטומאה של הלאומיות" והצורך לנטוש אותה בתנאים הקיימים. בדבריו, שריתקו את הקהל, מצא הרב פרומן אחיזה למשנתו בכתבי הרב קוק. הסופר עמוס עוז הפליג בשבחו של הרב פרומן, על הצלחתו ליצור קשרי ידידות עם אנשי דת מוסלמים, והדגיש כי "היוניות של הרב ותלמידיו מרחיקות לכת יותר משלי". את רשימתי אני רוצה לסיים באיחולי החלמה ובריאות טובה לאדם בעל שיעור-קומה, איש תורה ואיש שלום, הרב מנחם פרומן. מעבר לכל חילוקי הדעות הפוליטיים, אני מאחל הצלחה לתנועה שהרב ייסד - "ארץ שלום", תנועה המבקשת להקים גשרים של שלום והבנה. כל גשר של שלום והבנה יש לחזקו בתודעה הציבורית. כאשר אני כותב על הרב מנחם פרומן, מזדקרת לנגד עיני דמותו של הסבא רבא שלי, מרדכי קלינסקי, אדם שכל יומו היה שילוב של עבודה פיזית קשה מנשוא באדמה, שלא תמיד האירה לו פנים, עם לימודי תורה עד שעת ליל מאוחרת. אדם שהכיר בקיומו של האחר בארץ ישראל, דרש מעצמו ליצור גשרי שלום עם אלו שחיו כאן טרם בואנו.