רב רודף שלום מול רב שפניו למלחמה

מנגד, לא הרחק מתקוע ניתן לראות ישות רבנית המייצבת עצמה בקוטב המנוגד - מדובר ברב דב ליאור, רבה של העיר קריית ארבע. תומך בטרנספר לערבים. קובע נחרצות כי "כלל אסור שיהיה ללא יהודים בארץ מעמד לאומי. כל זמן שישאירו את הגויים בארץ בתור חטיבה לאומית, לא יהיה לנו שלום בתוך המדינה". כלומר, לשיטתו של הרב ליאור, לי יש הזכות לומר לערבי שנולד בלוד, ברמלה ובעכו שאסור שיהיו לו מאוויים לאומיים, אסור שייתן ביטוי לספרות, לשירה ולמוזיקה שיש בהן כמיהות לאומיות. הרב ליאור היה בין הרבנים ששיבחו את ברוך גולדשטיין על רצח מתועב של עשרות מתפללים ערבים במערת המכפלה. הוא הגדיר את נכונותו של ברוך גולדשטיין להקריב את עצמו כמעשה שנועד לשיטתו להרתיע ובכך להגן על חיי חבריו. מעשה שבזכותו הפך ברוך גולדשטיין ל"קדוש כמו קדושי השואה". במאי 2004, במהלך מבצע "קשת בענן", פרסם פסק הלכה המתיר לחיילי צה"ל - "לפגוע תוך כדי לחימה באוכלוסיה אזרחית, חפה מפשע, כביכול". על הפסק הזה חזר ב-2008 בגרסה דומה בכותבו: "אין מושג בהלכה היהודית של התחשבות בחפים מפשע תוך כדי מלחמה". בעלון "ארץ ישראל שלנו" גל' 20, כתב את הפסק: "כי בארץ ישראל אין להשכיר דירות לערבים ואין להעסיקם, הן מכיוון שמדובר בסכנת נפשות והן מכיוון, שעניי עירך קודמים". את הפסק הזה הרהיבו חסידיו לחלק ברחבי יפו, שרוב אוכלוסייתה היא ערבית. הרב דב ליאור ממליץ על נישואים בגיל צעיר מאוד, כי תפקידה העיקרי של האישה הוא במשפחה בהבאת ילדים לאוויר העולם. הוא תמך במאבקו של הרב אליקים לבנון כנגד התמודדות נשים לתפקידים ציבוריים באלון מורה. בימים אלו הוא נתן את חסותו לספר הנושא את השם "תורת המלך", שאסתפק רק בציטוט אחד בו ניתן התר לכל יהודי "מותר לתועלת המלחמה, לפגוע במטרות אויב גם אם ייפגעו אזרחי האויב, שהם חפים מפשע, כביכול". אני - כמי שסבא רבא שלי היה מוסמך לרבנות, כל חייו הקדיש לשילוב בין עבודה פיזית קשה באדמה, שלא תמיד האירה לו פנים ובין לימודי קודש - מעדיף את הרב של תקוע, הרב מנחם פרומן, וחש דחייה כלפי כל מה שמייצג הרב של קריית ארבע, הרב דב ליאור.