על המדינה החובה לספק לאזרחיה חמישה צרכים בסיסיים הנקראים חמשת המ"מים והם: מזון, מלבוש, מעון (דיור), מרפא, מורה. את זה קבע לא אחר מאשר זאב ז'בוטינסקי - האב הרוחני של תנועת הליכוד והמורה הרוחני של מנחם בגין. אנשי ליכוד, אגב, די מופתעים לגלות שעל יסודות כאלו הונחה התשתית של המפלגה שלהם. הרי אבי המפלגה הנוכחי מדבר על "קלקלה" חופשית ומדיניות של "קימוצים". אין חמלה ואין מגזר ציבורי. יש פרטי ויש ייעול.
עניים תמיד היו ויהיו. אבל הקיטוב לא היה מורגש כמו בימינו. ההבדל בין עני לעשיר בזמני, היה בזה שילדים עשירים נרשמו מדי קיץ לקייטנה ויכולים היו להרשות לעצמם לקנות במשביר לצרכן. על טיסות וטיולים לחו"ל, בתי מלון, בגדי מותגים ודומיהם, היה אפשר לקרוא רק בעיתונים. מדינת ישראל של אז הייתה בכיוון של מדינה סוציאליסטית. היום היא בכיוון ההפוך לגמרי, של מדינה קפיטליסטית. עבור מנהיגינו, מתברר, האמצע זה רק נתיב תנועה. הייתי רוצה לבדוק יחד איתכם מה נשאר לנו מאותם חמשת המ"מים.
1. מזון- האם המדינה שלנו מספקת לנו מזון לכל? "איך?" זו המילה הראשונה שיוצאת לנו מהפה כשאנו עושים הכל כדי לצמצם בקניות ובכל זאת מגיעים למאות שקלים בכל קנייה. מראות של אנשים הנוברים בתוך פחי אשפה כמעט שלא נראו לפני ארבעים שנה. עמותות המחלקות מזון מדי חג או שבת, בטח ובטח לא היו בנמצא, ואת הבעיות הקטנות של אלו שמתפללים איתנו ואין להם, היו פותרים בשבת בהפסקת התה. המחיה יקרה וזה נוגע בכיס של כולנו. אפילו שיש מבצעים. אולי בגלל המבצעים...
2. ביגוד- אכן, בזה המדינה עברה מהפכה. לא צריך יותר לחכות למתנה מהדוד שבצרפת כדי שיביא איתו חולצה לחג. הבגדים זולים ומראות של נערות המחזיקות בידן שקיות עמוסות בגדים אינם נדירים. גם עניים יכולים ללבוש מותגים מהסביבה הפשוטה: הם כבר לא באופנה, ויש כאלו שזה מפריע להם. אז הם מעבירים את זה הלאה. ההיצע הגדול בביגוד מזכיר לנו שלא כל מי שלובש יקר הוא אכן עשיר. הבגדים פחות איכותיים ומיוצרים על-ידי ילדים בסין.
3. דיור- המדינה סיפקה לתושביה דיור היכן שרק אפשר. "רכבות" כדמות הבניינים בדימונה, שכונות המכונות מרכזי קליטה. עמידר הייתה החברה הלאומית לשיכון העולים. בבניינים האלו, יכולת למצוא ירקנים ומנהלי בנק, שכירים ועקרות בית גרים בשכנות מבלי לחוש בניתוק. היום אנחנו לא יכולים להעלות על דל מחשבותינו מצב שבו עשירים יחיו לצד עניים. האוצר או מישהו כזה רצה לפוצץ את בועת הנדל"ן בזה שהוא יקשה עלינו לרכוש דירה. הם החליטו להעלות את הריבית ולהגדיל את הסכום הראשוני שיש להביא בעת רכישת דירה. זה לא מפריע לאף אחד חוץ מהפוליטיקאים החרדים. הם נאמנים לבוחריהם.
4. מרפא- פרופסור גרוס מראה במחקריו כי היקף המימון הפרטי של שירותי בריאות מכיסי המבוטחים בישראל הוא כ-30% (נכון לשנת 2004) והוא מהגבוהים ב"ארצות המערב", ובחמישה אחוז יותר משהיה בשנת 1995 עת נכנס לתוקף חוק ביטוח בריאות ממלכתי. ממחקריו אפשר להראות בבירור שהמדינה נטשה את המחויבות שלה ליישום הדרגתי של הזכות לרמה הגבוהה ביותר הניתנת להשגה של בריאות. מוטב להיות עשיר וחולה מאשר עני וחולה.
5. מורה- בעניין החינוך וההשכלה כתבתי לא מעט: מצב מערכת החינוך בישראל מידרדר בעקביות. מעמד המורה בישראל הולך מדחי אל דחי. חסרות כיתות לימוד ומתקנים, במיוחד בקהילות חלשות, הזקוקות ללמידה בקבוצות קטנות. מוסדות ההשכלה הגבוהה והמחקר בעימות קבוע עם הממשלה. ארגון המורים העל-יסודיים נמצא בסכסוך מול משרדי החינוך והאוצר ואינו מתואם עם הסתדרות המורים, שנוטה לשתף פעולה עם הממשלה. קצב תחלופת ההנהגה הפוליטית גבוה וכל שינוי מביא עימו מהפכה במערכת החינוך, דבר המעיד על עמוד-שדרה מקצועי רעוע. מי שמבין, בורח למערכת החינוך הפרטית. זה יקר יותר, אבל זה משתלם להם. זה לא משתלם לנו.
"אם טובה ואם רעה, אם קלה ואם קשה אם זולה ואם יקרה, זוהי ארצי", כתב ז'בוטינסקי - האם הוא ידע עד כמה היא תהיה יקרה?