אתמול, או אולי היה זה שלשום, ראיתי את שר הביטחון שלנו מופיע בתוכניתם של לונדון וקירשנבאום. החלטתי שהפעם, למרות שמזמן הפסקתי לנהוג כך, אנסה להקשיב לו ואולי אצליח סוף-סוף להבין לאן מובילים אותנו מנהיגינו.
אז ככה - ברק נשאל שאלות רבות ונוקבות בכל הקשור למה שצריך לעשות בנושאים השונים המהותיים בחיינו. הוא נשאל לגבי הקיפאון המדיני בו אנו מצויים; על מעמדנו בעולם, מעמד שהולך ופוחת; על כך שהלחצים עלינו רק יגברו ודי מהר; על תוכניותיו המדיניות ואפילו על תוכניותיו האישיות ברגע של פופולריות כה נמוכה בה הוא מצוי עכשיו (לא שהיה יותר פופולרי לפני שנה).
כפי שניתן לראות, הרבה שאלות ושאלות חשובות והרות גורל לעם ישראל.
והתשובה, פחות או יותר לכל השאלות, משהו כמו: "אני עושה מה שנכון לעם ישראל ולטובת ילדינו..." נהדר! ובכל זאת, מה יהיה עם הלחץ הבינלאומי? והתשובה: "אני עושה מה שנכון לעם ישראל ולטובת ילדינו..." והדהלגיטימציה שלנו בעולם? "אני עושה מה שנכון לעם ישראל ולטובת ילדינו..." והמו"מ עם שכנינו? "אני עושה מה שנכון לעם ישראל ולטובת ילדינו..." אני יכול להמשיך עוד ועוד אך אני מניח כי הרעיון, כבר בשלב זה, ברור.
אז הבטתי במבט בוהה מול המרקע (מזל שניצלתי לפחות את הזמן ובעת הצפייה צעדתי על ההליכון - לפחות קצת כושר) ולא הפכתי יותר חכם ולו אף במקצת. לא הבנתי יותר מה מתוכנן לעשות על-ידי המנהיגים על-מנת שיהיה שלום ושוב נהיה אהודים בעולם. רק איזו בקשת סליחה קטנה - על השאלה הקשורה ליחס העולם לנושא ההתנחלויות, ענה ברק כי הנושא אינו כה חשוב או שיצא מכלל פרופורציה או משהו דומה - בכלל לא חשוב שהעולם כן רואה בנושא בעיה רצינית.
אבל מה אני רוצה בעצם משר הביטחון. הרי כאשר ראש ממשלתנו מדבר (ונראה כי הוא די אוהב לעשות זאת), גם אז בעצם לא נאמר מאומה אלא אוסף סיסמאות ואמירות שאין בינם לבין "מה עושים בפועל מחר בבוקר" מאומה.
רגע. גם מנהיגים אחרים אומרים מעל כל בימה אפשרית שצריך שלום ושאנחנו בסדר ועושים את כל הדרוש על-מנת שנחיה בשלום איש איש תחת גפנו אבל מה עושים אופרטיבית - נדיר ביותר לשמוע. מילא אם היו מסתירים מעינינו אמירות תכליתיות אבל עושים משהו שנוכל לראות את תוצאותיו לפני לכתנו לעולמנו, אז לא נורא ואני מוכן אפילו לוותר קצת על שקיפות מתוך הבנה שבמסגרת התדיינויות שונות לא טוב יהיה לגלות הכול מראש ובאופן פומבי אך לא נראה כי כך מתרחש אלא להפך, נראה כי המצב המדיני שלנו הולך ומחמיר.
וכל זאת, עוד לפני שאנו מבינים מה תהיה ההשפעה העולמית בכלל והאזורית בפרט של המתרחש בימים אלו במדינות ערב השכנות.
ניתן להניח, בסבירות כזו או אחרת, שיש בקרב מנהיגינו יותר מאחד שברורה לו הדרך הנכונה להגעה לשלום ולביטחון. מכאן שמה שמפריע ליישום זה אולי לא חוסר ההבנה אלא אילוצים קואליציוניים כאלו או אחרים וכאן, פעם נוספת, אני קורא לשינוי שיטת הממשל, שינוי שיביא לפחות יכולת לתפקד לעומדים בראשנו, גם תוך לקיחת סיכון שהחלטותיהם לא יהיה הטובות ביותר. זה עדיין עדיף על לא לעשות כלום.