גורלו של
גלעד שליט לא העסיק את קובי סידי עד לאחרונה, כשצפה עם חברים באח הגדול. אז, ללא התראה מוקדמת, שמע בת-קול: "קובי, אם תשבית את התחבורה המוטורית במדינת ישראל לחמש דקות בלבד גלעד שליט יחזור הביתה". קובי סידי, איש רציני, אכן משבית, ומי שחושב שהזיתי מוזמן לקרוא את הדברים ב
'מלחמת השחרור'.
א. רק לפני שבועיים נפל לו האסימון ביחס לסבלו של שליט, וגם לזה הוא היה זקוק לאיוולת כמו
האח הגדול. סבלם של גלעד ושל המשפחה טורד את מנוחתי שלי כבר חמש שנים מבלי להיזקק לטריגר תקשורתי. לא נותר לי אלא לקנא בסידי על שהרוויח חמש שנות זחיחות בעודו מתבונן באיוולות טלוויזיוניות שונות ומשונות מבלי שגורלו של גלעד יטריד את מנוחתו. לזכותו ייאמר שטוב מאוחר מבכלל לא, אלא שכנראה כה אצה לו הדרך לשפוך את מררתו האמוציונלית שהצטברה בבטנו עד ששכח שכדאי גם לחשוב קצת מהמקום המיועד לכך - מהראש.
ב. כל אחד יכול להגיד "גלעד הוא בני" עד שיכחילו פניו אלא שהדבר בלתי אפשרי בעליל. לכן הצעות לפעילות אנרכיסטית של ציבור בהקשר של גלעד בתואנה ש"הוא הבן של כולנו" הן צביעות מזוקקת. אני מוכן לקבל כל פעילות כזו של המשפחה - ושלה בלבד - ולהבליג על אי-מיצוי הדין עימה, וגם זה קודם כל מהראש ולא מהבטן: אי-אפשר לענוש מישהו שכבר איבד הכל מפני שממילא לא נותר דבר לקחת ממנו. כל האחרים יכולים להתייחס לבעיית שליט מאספקטים שונים: ערכי-ביטחוני, ערכי-אנושי, ביטחוני נטו, פוליטי נטו, ביטחוני-פרגמטי ואולי נוספים. המכנים המשותפים הראויים לכל התייחסות כזו לחוד ובוודאי שלכולן ביחד הם רציונליות והגינות, אליהן אחזור בהמשך.
ג. הצעתו של סידי לחסום כבישים "למשך חמש דקות בלבד" היא: 1. צבועה ומתחסדת: הפקקים שייווצרו יימשכו שעות. 2. המרדה. על פחות מזה נענש בזמנו
משה פייגלין (ולמיטב זיכרוני אף נכלא), והקלון שהודבק לו מנע את מועמדותו בבחירות לכנסת. העניין שנגדו הפגין אז פייגלין (הסכמי אוסלו) היה חשוב לו לא פחות משחשוב לך ולי שחרורו של גלעד, אלא ששלטון החוק איננו תלוי-עמדה: מי ששלטון החוק יקר לו חייב לשלול את ההצעה הזו מכל וכל, ולא כל שכן - להימנע מלבצע אותה בהיותה עבירה על החוק. אסור לחסום נתיבי תחבורה מכל סיבה שהיא. אילו הפצתי נייר זהה כשבמקום "בעד שחרור גלעד בכל מחיר" היה כתוב שם "נגד אלימות
אהוד ברק בחוות גלעד" היו עוצרים אותי מיד, ובצדק, בחשד המרדה.
ד. המאבק ש"נוהל עד כה" ממש לא "התאפיין בקור רוח ובציפייה שקטה". הוא מתחלק על ציר הזמן לשתי תקופות מובחנות: ממשל אולמרט וממשלת נתניהו. אכן בתקופת ממשלת אולמרט התאפיין המאבק ב"קור רוח ובציפייה שקטה" גם במובן הפוליטי: כלפי
אהוד אולמרט לא הופנתה כל דרישה "לעשות הכל" גם כאשר דחה את דרישות החמאס, בעוד שבנימין נתניהו הוא שק החבטות של כל העולם ותקשורתו בעניין הזה. בתקופת אולמרט לא היו לא צעדה ולא אוהל מחאה ולא שמענו "בכל מחיר". הסיבה להבדל הזה, לעניות דעתי, היא פוליטית-תקשורתית: אולמרט הבטיח כניעה לאלתר לדרישות הערבים ולכן לא היה ראוי לנגח אותו. ביבי, הבריון הזה, הוא עניין אחר לגמרי. הוא מנסה לנהל מלחמת מאסף על מה שרוב המצביעים בבחירות האחרונות חושב שהוא אינטרס קיומי של ילדינו ונכדינו: התמודדות לכל רוחב חזית הטרור, גם בזרועותייו המתכסות באצטלה "מדינית" כגון פת"ח ו/או הרשות הפלשתינית, וגם באצטלה מדינתית נוסח לבנון. עד כאן לעניין ההגינות. מי שמנסה לכוף על ביבי "בכל מחיר", מתכוון להשחיר את פניו בעיני פוטנציאל הבוחרים שלו.
ה. ציטטה: "גנרלים" ו"אנשי ביטחון בכירים" טוענים שאסור ומסוכן לשחרר את הרוצחים שבכלא בתמורה לשחרורו של גלעד, ואני אומר לכם ששחרורו של גלעד שווה כל מחיר. אז ככה, סידי: 1. הסוגייה מורכבת ביותר מבחינה מקצועית. ייתכן אפילו שאתה מבין בה יותר מ"גנרלים" ו"אנשי ביטחון בכירים", אבל מה עם גנרלים ואנשי ביטחון בכירים בלי מרכאות? או שאתה חושב שבכלל אין כאלה ולכן אתה מכניס את כולם למרכאות? 2. אתה אומר לנו ששחרורו של גלעד שווה כל מחיר. אכן, תודתנו נתונה לך על שהואלת לחלוק עימנו את ההארה הזו שהרעיפה עליך צפיית החבר'ה באח הגדול. חבל שבאותה הזדמנות לא חלקת עימנו גם את כישוריך המקצועיים בנושא הטרור כדי שנדע גם למה עלינו לחדול להקשיב לגנרלים ולאנשי ביטחון בכירים, בתוך המרכאות ומחוצה להן, ולהתחיל להקשיב דווקא לך. 3. באמת "בכל מחיר", סידי, גם אם מדובר, חלילה, בילדך הפרטי-אישי? אנחנו בחרנו ב
ממשלה כדי שהיא תעשה את ההחלטות האלו עבורנו ובמקום כולנו, כשכולנו שווים בפניה וכשכל הנתונים הרלוונטיים להחלטות הללו מונחים לפניה.
בוא נניח שרק הרוג אחד יפול מידי בוגרי האקדמיה לטרור באדיבות מדינת ישראל שישוחררו לרחובותינו או לרחובות נכר בהם קיימים מוסדות ישראלים ויהודיים. מי שמך לקבוע שדמו של גלעד סמוק מדמו של אותו הרוג פרט לעובדה שבמקרה שמו עדיין אינו מתפרסם בתקשורת? עמדה כזו רשאים אולי לנקוט שארי-בשרו מדרגה ראשונה של גלעד ועדיין להישאר מוסריים. כל שאר המתלהמים, כמוך, "בכל מחיר" הם או טמבלים או צבועים שמטרתם לנגח את נתניהו. 4. אתה מכתיר את המניפסט העברייני שלך בשם "מלחמת השחרור". מאחר שאתה זועק "בכל מחיר" ההיגיון אומר שהאויב במלחמה שאתה מכריז היום הוא ממשלתה הנבחרת של מדינת ישראל. הבנתי נכון? 5. במטותא ממך: בגיליון הבא של "מלחמת השחרור" הואל להאיר את עינינו הנבוכות בארבע הסוגיות הללו על-ידי שתשיב על שאלותיי. זה - גם לעניין הרציונליות וגם לעניין ההגינות.
ו. ציטטה: "ידעו אותם הרוצחים 'שנקמת דם ילד יהודי עוד לא ברא השטן' ולפשעים שעשו יש תג מחיר אשר יגבה מהם ביום מן הימים". דברים כדרבנות, אממה: אולי הממשלה ו/או גנרלים ואנשי ביטחון בכירים בלי מרכאות סבורים שכדאי לעם ישראל לגבות חלק מתג המחיר הזה לא "ביום מן הימים", שזה אף פעם, אלא כאן ועכשיו, ודווקא באמצעות כליאתם של הרוצחים ו/או באמצעות הוצאתם להורג ולא באמצעות שחרורם, שהוא ההפך הגמור משני אלה? בחרנו ממשלה באמצעות הכנסת, אולי היא לא לרוחך ואתה מעדיף ממשלת לבני-ליברמן אבל זה מה יש בינתיים. אם תנסה להפיל אותה באמצעות עצירת התחבורה, אתה עלול למצוא את עצמך בבית הסוהר, ואני מאחל לך שבמקרה זה תיכלא עם אנשי חמאס, בבית הבראה שאנחנו מסדרים להם. גם זה - לעניין הרציונליות.
ז. בדמוקרטיה ייצוגית הממשלה והכנסת הן מכשירים ביד הריבון, שהוא ציבור הבוחרים. בעלי התפקידים הללו נדרשים על-ידי הריבון למקסם את האינטרס הציבורי ללא מורא וללא משוא-פנים, באמצעות שיקול רציונלי של החסרונות והיתרונות של אלטרנטיבות שונות, וכל זאת תמיד בתנאי אי-ודאות. ללחץ על הממשלה בעניין שליט בכלל, ובאמצעות הקלישאה הדמגוגית "בכל מחיר" בפרט, יש שתי משמעויות: עקירת המשפט "ללא מורא וללא משוא-פנים" מתוך הנוסחה דלעיל: הלוחצים מנסים להפחיד את הממשלה מפני כוחם המשולב של מפגיני רחוב והתקשורת למען תישא את פני משפחת שליט על פני משפחות נרצחים שהם בינתיים עלומי-שם ודמות. אני מלא טענות נגד נתניהו, אבל זוקף לזכותו בגדול את עמידתו בלחץ הדמגוגיה המתלהמת לאמור: "בכל מחיר". לו נכנע נתניהו, היה בכך משום עקירת לב הדמוקרטיה כאן מתוך הגוף: ללא שלטון הפועל ללא מורא וללא משוא-פנים אין דמוקרטיה ייצוגית אלא אנרכיה או דיקטטורה. מי שרוצה את אלו, אכן ייטיב לעשות אם יאיים על נתניהו בהפגנות רחוב עברייניות. גם זה - לעניין הרציונליות.
ח. ועוד לעניין הרציונליות. מי שבאמת מעוניין בשחרור גלעד שליט, צריך להיות מוטרד לא מכך שהממשלה מסרבת לשלם "כל מחיר", אלא מכך ש: 1. אסירי חמאס נהנים, בתנאי קמפוס + מאוניברסיטת טרור אוניברסיטאי על-חשבון משלם המיסים הישראלי. 2. שחרור שליט והפלת שלטון חמאס נעדרו ממטרות מבצע "
עופרת יצוקה". 3. בכירי חמאס נהנים ממעמד של מדינאים החסינים מפני חיסול וחטיפה בכלל, ובפרט כתגובה על שבי שליט ועל ירי על שטח ישראל. 4. מדינת ישראל מספקת לחמאסטן לא רק מוצרים אסטרטגיים כחשמל ומים אלא אפילו שטרות כסף, למען ייקל עליה לנהל אותה מדינת טרור שהענקנו להם באיוולתנו. 5. ישראל מעולם לא פירסמה בגלוי שתראה בכל צמרת חמאס יעד לחיסול אם שליט ימות או ישתגע בשבי. 6. מה שהולך כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז הוא ברווז: ממשלת אולמרט כמוה כממשלת ביבי - היו ונשארו מעוניינות בשלטון חמאס גם במחיר המשך שביו של גלעד.
אם בכלל להפגין למען משהו: כולנו, ימין ושמאל כאחד, צריכים להפגין באופן חוקי, חזור והפגן עד שהממשלה תסביר לנו מדוע שלטון חמאס שווה לנו, כלל אזרחי ישראל, יותר מגורלו של שליט. ייתכן שנשתכנע, אין ספק שמשפחת שליט לא תשתכנע ואינני אומר זאת בציניות: מי שמורשה על ידנו לשלוח אותנו להרוג וליהרג, רשאי וחייב לקבל החלטות כאלו ובהחלט ייתכן ששימור שלטון חמאס הוא אינטרס של כולנו. כך או כך, זו הבעיה היחידה בסוגיית שליט עליה ראוי לנהל ויכוח ציבורי, מפני שלו הועמד חמאס בפני הברירה אם לשחרר את שליט או לאבד את אחיזתו ברצועה ולהסתכן בחיסול בכל מקום בעולם - אין ספק במה היה בוחר. מי שלא מציב בפניו את הברירה הזו חייב לנו הסבר, ובכלל זה - למשפחת שליט.
