הימין רוצה שלום וביטחון. המשקל של הביטחון כבד יותר ממשקל השלום. מהסיבה הזאת החתירה לשלום מדודה, איטית ומותנית במילוי חלקם של הפלשתינים (ייתנו - יקבלו! לא ייתנו - לא יקבלו!). גם השמאל רוצה שלום וגם לו יש תנאי: שאת השלום רק הוא יביא - לא הימין! בשום פנים ואופן, לא ממשלת ימין!
מהסיבה הזאת השמאל מפריע! והוא עושה זאת בשתי דרכים - האחת גלויה והשנייה סמויה. אבו-מאזן יודע את מה שערפאת ידע - קיסינג'ר צדק כשאמר: "אצל הישראלים אין מדיניות חוץ, הכל פוליטיקה פנימית". אבו-מאזן יודע עוד משהו שערפאת ידע: השמאל יעשה הכל כדי לטרפד סיכוי להסכם עם הימין. מקריאת "מפת האינטרסים" עולה, ששלום שיביא הימין, יגרום לשמאל מפולת אלקטורלית.
הפחד מהסכם כזה הוא הסיבה לרומן אסור בין הפלשתינים לשמאלנים. הפגישה החשאית בין
חיים רמון וסאיב עריקאת (יולי 2010), עליה דיווחה איילה חסון, לא הייתה אירוע חדש. בספרו "הדרך לאוסלו" כתב אבו מאזן על מפגשים שקיימו הפלשתינים עם אנשי רבין מאחורי גבו של ראש הממשלה
יצחק שמיר. באוקטובר 91' התקיימו במדריד שיחות מדיניות בין נציגי ישראל לפלשתינים. רבין חשש מהסכם, והקדים תרופה למכה.
בחשיפת הסיפור אמר אהרון ברנע: "זהו ספרו של אבו-מאזן 'טאריק אוסלו' (דרך אוסלו) שעורר מהומה.
מחמוד עבאס (אבו-מאזן), מספר בעזרת מסמכים ופרוטוקולים על מפגשים בין נציגי אש"ף, לבין נציגי מפלגת העבודה, לפני הבחירות האחרונות בזמן שלטון הליכוד. מה שעורר את המהומה הגדולה התיאור בספרו של אבו מאזן על תיאום בין אש"ף למפלגת העבודה לטרפד את המו"מ שיתחיל במדריד כדי להביא להפלת הליכוד".
שמענו את המילים "לטרפד" ו"בעזרת מסמכים ופרוטוקולים". יצחק שמיר הגדיר את המפגשים האלה במילים: "זה גובל בבגידה". מפלגת העבודה הוציאה כמובן הכחשה, אלא שבאותה כתבה, העיתונאי (הארץ) צבי בראל גילה: "אבו-מאזן כותב לצורך שתי מטרות- אחת, להראות שהם רציניים מפלגת העבודה, ושנית, פשוט הוא מצטט את רבין בתוך המפגש הזה שבו הוא אומר: תדעו לכם אנחנו רציניים, ואנחנו רוצים להמשיך במפגשים האלה, בתנאי שהם יישמרו בסוד מוחלט". סוף ציטוט.
חיזוק למה שנכתב בספרו של אבו-מאזן הגיע דווקא מאדריכל אוסלו ד"ר רון פונדק: "רבין שלח שליחים לאש"ף עוד לפני שאני חלמתי לדבר עם אש"ף", אמר. "רבין הבין שאין אופציה אחרת אלא אש"ף. עוד במידה רבה
לפני שהוא תפס את הגה השלטון, ובמידה רבה אנחנו באופן פרדוקסאלי שחששנו לבוא עם הרעיון של אש"ף לרבין, לא ידענו שאנחנו כבר מגיעים לארץ חרושה וזרועה, שכבר בעצם החלה להניב פרי" (רון פונדק, הערוץ הראשון, בין המהפכים מאי 2001).
(אגב, הכנסת ביטלה את החוק האוסר מפגשים עם אש"ף ב-20.1.93. דהיינו, הפגישות החשאיות של אנשי רבין עם הפלשתינים התקיימו בניגוד לחוק. אייבי נתן התמים הושלך לכלא בגין מפגשים כאלה.)
גם התפוח הרקוב
אריאל שרון (לפני שהפך לאתרוג) השמיע טענות דומות נגד השמאל. "יש לנו הוכחות", הוא אמר. בהזדמנות אחרת גילה העיתונאי רונן ברגמן שלידי המודיעין נפלו מסמכים המוכיחים קשר סמוי ואינטרסנטי בין הפלשתינים לשמאל הישראלי. דעתי האינטואיטיבית - מדובר בקצהו של קרחון ענק, שיש לו גם אינטרסים כלכליים.
התקשורת והשמאל, היו ונשארו התקווה של הפלשתינים. למרות שאבו-מאזן הוא הסרבן, כל הטענות מופנות לנתניהו. שכחו ו/או התעלמו מדחיית הצעתו הנדיבה של אולמרט. תגובת הפלשתינים לנאום בר-אילן של נתניהו, "אנחנו לא מאמינים לו". נשמע כאילו קיבלו הדרכה מאייל ארד. אפילו הקפאת הבנייה לא הורידה את אבו-מאזן מהעץ.
ככה לא מתנהג מנהיג שרוצה שלום, כמו שככה לא מתנהגת אופוזיציה אחראית. ועל הרומן האסור שמקיים השמאל הישראלי עם הפלשתינים צריך להגיד: זכו רשעים שנעשתה מלאכתם בידי כסילים...