|
משה קצב נקלע לשורת הנידונים כמעט במקרה. כנער מעברה לשעבר המאמין אמונה דתית כמעט במדינה ומוסדותיה, הלך להתייעץ על עניין דיסקרטי עם נחש. לא היה צחוק רע וגדול כזה אשר נשמע בלשכת היועץ המשפטי לממשלה כאשר הנשיא משה קצב עזב אותה, הקרס נעוץ בגבו, וחוט הניילון משתלשל מאחוריו. המאבק בנשיא איתגר את המערכת. כל כלי הנשק נשלפו: ריכוך ארטילרי, הדלפות לתקשורת, חקירה ללא תלונה, הדלפות מחקירות, שכנוע מתלוננת לשקר, חיסיון לחקירה, חסימת הגנה ("שיבוש הליכי משפט"), הכוונה מהבג"ץ לפרקליטות, למשטרה וחזרה, החלפת אנשים שלא עמדו בציפיית ההרשעה, ועוד ועוד. התוצאה הושגה. ללא שום הוכחה, ללא שום ראיות, בהתנגדות פרקליטי החקירה, על בסיס עדה מפוקפקת אחת, שהחמירה את עדותה פעמים מספר לפי צרכי המערכת, הורשע נשיא מדינת ישראל באונס, קבל עם ועולם. כל הדיבורים על "עשרות הנשים" היו כלום.
|
|
ואם אמרנו עבריינים, לא כולם כאלה. רוב חיינו מתנהלים בתחומים האפורים. פוליטיקאי עושה הסכם קואליציוני בו מבטיח למתחרה כיסאות, נציב מס מגיע לפשרה עם נישום, אלוף בצה"ל מקים פרגולה. נציג מערכת המשפט ראשית מגדיר עצמו כעומד מעל לכל חשד. הוא לעולם אינו שוגה והוא לעולם לא ישלם על טעות. הוא הצדק. ועכשיו, הוא פנוי לצלוף בכל מי שפועל בתחום האפור. ההסכם הקואליציוני יוגדר כשוחד, נציב מס הכנסה יישלח לכלא, האלוף יקבל קידום מותנה בהתנהגות טובה. כדי להבטיח את האגף, הוא יוצר ברית עם התקשורת: היא לא נדרשת לשום קנה-מידה, ומותר לה הכל, והוא בתמורה יוצג כנציג האל עלי אדמות. כלומר, האגו העליון של קליפת הציונות החילונית. הטרור המשפטי עושה את שלו: בעוד העם נע ימינה, המדינה נעה "סמולה". סיפוח יהודה ושומרון נעצר, אוהבי המדינה מוגדרים כ"אויבי העם", אויבי העם מקבלים מעמד של "ידידי בית המשפט", מדינת אויב מוקמת בשטחך, ומבוצע תהליך להפיכת מדינת 67' ל"מדינת כל אזרחיה". "נבחרי העם" רועדים. הרי יעמידו אותם לדין על חשבון טלפון, הסגלוביץ' התורן יזמן אותם בחשאי עם עוד 200 צלמים למתקן בפתח תקוה. בהמשך הם "יתלוצצו עם רופאיהם" ויבינו את המסר: אין דבר קדוש יותר מרודנות הליברליזם.
|
|
למכתב הרבנים יש מן הסתם מספר רבדים: הראשון, עובדתי ופשוט. גם אני, כמו הרבנים שברשימת החותמים, כמו הרבה עיתונאים, נחשפתי לחומרי המשפט שהודלפו ישירות ממשרד המשפטים. פשוט "דרום אמריקה". מערכת אכיפת חוק שקרנית, כוחנית ונקמנית, משטרה מאולפת למצוא רצון החונטה, כל דיני הראיות מכופפים, דם בעיניים, שיסוי כלבי הדמוקרטיה לציד הקרבן. באין מגן אחר, הרבנים עושים "מעשה אמיל זולה" וקוראים בפשטות: הצילו, נעשה עוול נוראי בישראל. וברובד השני: משה קצב הוא פרט, הוא סימפטום: גונבים את מדינת ישראל, מבטלים את עצמאותה, מבטלים את הסמכות של עם ישראל בתור הריבון. על זה צריך, כמו ישעיהו בשעתו, כמו ירמיהו בשעתו, לעמוד בכיכר ולזעוק, גם אם כל התקשורת הבזויה וההמון המוסת יחשבו שיצאת מדעתך, שאתה מגן על אנסים. ועל הישרות, האחריות ואומץ הלב מגיע להם יישר כוח עצום.
|
|
