כותרת המאמר היא ציטוט מדבריו של
הרב וולפא העומד בראש תנועת "ארץ ישראל שלנו". הציטוט הוא חלק מתוך התייחסות של הרב לפינוי התנחלויות תוך אמירה שעל ה
מתנחלים להשיב בירי כדורי גומי כלפי החיילים הבאים לאכוף את החוק ולהרוס התנחלויות בלתי חוקיות.
נכון שהרב הסביר לאחר מכן שאין בדבריו כדי לעודד הרג יהודים אלא שהסבריו בעייתיים למדי. החיילים אשר יראו כדורי גומי על המתנחלים באירועי חוות גלעד לא עשו זאת משום שנתקלו בחבורה של נערים מנומסים המביעים את התנגדותם בצורה חוקית. החיילים שנדרשו לירות כדורי גומי עשו זאת משום אי - ציות לחוק של אותם מתנחלים שפגעו בחיילים, גידפו אותם ודרשו מהם לסרב פקודה.
לבוא ולטעון שלא יורים כדורי גומי על נערים המתפרעים ופוגעים בחיילים, זו התחסדות. אם באמת הרב וולפא לא התכוון, בדבריו, לפגוע בחיילים המבצעים את המוטל עליהם, הרי חובת ההוכחה מוטלת על הרב וולפא ואנשיו במבחנים שעוד יבואו.
האמירה החמורה ביותר והבעייתית ביותר היא זו המצוטטת בכותרת שמשמעותה אחת:
ממשלה ריבונית, כנסת נבחרת, אינן רשאיות לפנות מאחזים או התנחלויות בלתי חוקיים כי התפיסה הדתית (לפי ההלכה) היא שגוברת על חוק המדינה, ואוסרת למסור שטחים או למנוע בנייה בלתי חוקית. אף על-פי שהרב וולפא, כך לפי מביני דבר, איננו מייצג אלא פלג קטן מאוד בקרב המגזר הדתי, יש בדבריו כדי להצביע על תופעה הרבה יותר רחבה.
לו באמת היה הרב וולפא חלק מאותם "עשבים שוטים", כפי שמכנים אותם אלה המבקשים להמעיט בחומרת המעשים, היינו יכולים אולי לעבור לסדר היום, אך המציאות הרבה יותר מורכבת. יש כאן עימות גלוי בין הרואים בהלכה ציווי עליון לבין אלה הרואים במדינה וחוקיה ערך מוחלט במשטר דמוקרטי. פירוש הדבר, בצורה תמציתית, מאבק בין תיאוקרטיה לדמוקרטיה. אם המציאות לא השתנתה עד כתיבת שורות אלה, הרי שבישראל עדיין לא כוננה תיאוקרטיה, לפחות לא מבחינה רשמית.
ראש הממשלה, מר נתניהו, מצוטט כמי שאמר את הדברים הבאים: "תג מחיר הוא מושג פסול - אין לקחת את החוק לידיים. מי שקובע את החוק במדינת ישראל היא מערכת המשפט והגורמים המוסמכים לכך". הוא הוסיף כי "תפישת תג המחיר פסולה מיסודה ונפעל שמפירי חוק יטופלו. אני לחלוטין פוסל את זה". האם דברי ראש הממשלה מקובלים על הרב וולפא או לאו?
הסרבנות בצה"ל היא פגע רע הן כאשר היא באה להצדיק מניעים דתיים מובהקים והן מניעים אחרים. כול תופעה של סרבנות חותרת תחת אושיות המדינה. סרבנות דתית, הנתמכת על-ידי פסיקות כאלה ואחרות, מסוכנת ביותר.
גורמים פוליטיים - דתיים מנסים לקדם סדר יום מנוגד לזה של ממשלת ישראל, או נכון יותר של ממשלות ישראל. הם מקדשים את מעשיהם הבלתי חוקיים של הפעילים בשטח המרשים לעצמם להפר חוק מדינה ואף מעודדים אותם. נציגיהם הבולטים של המגזר הזה המופיעים בכלי התקשורת אינם מוכנים להשלים עם העובדה שיש ממלכה ומוסדותיה רשאים להחליט, לטוב ולרע, כל אימת שיש להם רוב, כמקובל במדינות דמוקרטיות.
הניסיונות לסכל מדיניות ממשלה בדרכים דמוקרטיות, מבורכים ואף לגיטימיים. כאשר מנהיגים במחנה הדתי - לאומי קוראים להפרת חוק המונית, לסרבנות, לפגיעה בחיילים או שוטרים, התגובה חייבת להיות חדה וברורה: אפס סובלנות. למען ההגינות ייאמר שיש מנהיגים במגזר הדתי - לאומי שם אחראיים ומבינים היטב מהם הגבולות במשחק הדמוקרטי.
חייב להיות ברור לכול שלעת עתה, בהיעדר משטר אחר במדינה, החוק הוא המחייב ולא ההלכה. פסיקת רבנים הקוראים למרד בממלכה אינה לגיטימית בכול מקרה, וודאי כאשר רבנים אלה הם עובדי מדינה. אסור להקל ראש בפני רבנים מסוג זה ויש למצות את הדין עמם ללא מורא ופחד. מאידך ייאמר בקול ברור וחד - לא כול הרבים מבין מהמגזר הדתי - לאומי נותנים את ידם למעשים שהם מנוגדים לחוק.
במקום אחר כתבתי שהשירות הצבאי בקרב בני הנוער הדתיים הוא חלק מתפיסת העולם הדתית הכוללת שלהם, ולא רק חובת הגיוס. האתחלתא דגאולה כוללת בתוכה לא רק את ממד החזרה לארץ האבות אלא גם יישובה וגם הגנה עליה, יהיה המחיר אשר יהיה. המשיחיים מבין המגזר הדתי אינם מוכנים לקבל על עצמם את מרות המדינה, לכן הם נוקטים בפעולות הגובלות בהפרת חוק. טוב עשו אחרים המשתייכים למגזר הדתי - לאומי כאשר תקפו קשות את עמדותיהם של המשיחיים הבלתי מרוסנים.
מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. מותר לכול אחד לחשוב מה קודם למה, יהדות או דמוקרטיה, אך כול עוד מדינת ישראל איננה תיאוקרטיה, רק חוקי המדינה ומערכת המשפט יקבעו מה אסור או מה לו, ולא הרבנים, אם כל הכבוד המגיע להם.
