גם התוכניות ל"פינוי-בינוי" ותמ"א 38, היו מלוות בוועדות, דיונים, גרפים ומסיבות עיתונאים. ועתה, בעלי תפקידים דומים שנעזרים במומחים וביועצים דומים, יוצאים עם "תוכנית חירום להאצת הבנייה למגורים", שהיא ממש
"סופר-טנקר".
אלא שכשלון שתי התוכניות הקודמות, שהן בעלות אופי דומה לנוכחית, המטופלות כולן באותן רשויות, מלמד שהמומחים הלאומיים שלנו מתעלמים מהבעיות האמיתיות בשטח. התוצאה היא שמטוסי הכיבוי נשלחים לחוג מעל בנייני הטלוויזיה ולא מעל מוקדי השריפה, ואם כך - מה יועיל סופר-טנקר? ובעצם, מוטב לזכור ששימוש בדלי מים במקום וברגע הנכונים, מייתר את הצורך בסופר-טנקר.
רקע: אני האזרח, הצלחתי לשנות את פני ענף הנדל"ן בישראל, ולהלן מסקנות בשנת 1996, הקמתי כידוע את עמותת נפגעי מס רכוש (נמ"ר), ובמאבק נחוש המס בוטל.
הביטול הוביל לשינויים מרחיקי-לכת בענף הנדל"ן כולו, ולא התבטא רק ברפורמה במיסוי מקרקעין והכנסת שיקולים כלכליים לענף, אלא אף באופן הוצאת שומת מס והטיפול בה, קביעת קריטריונים למינוי חברי ועדות-ערר למניעת ניגודי-עניינים, המצאת מידע על עסקות נדל"ן ועוד.
כל השינויים החשובים הללו התחוללו למרות מאמצי הכשלה עליונים מצד נציגי משרדי האוצר והמשפטים ובעלי אינטרסים, ללמדך שהטוען שהפקידות מעוניינת בהתייעלות ואפשר לסמוך על המלצותיה וכוונותיה, מוכר לך אשליה.
תוכנית החירום להאצת הבנייה למגורים תידרש להתמודד עם אותן רשויות ומלכודות שהכשילו את תוכניות "פינוי-בינוי" ותמ"א 38 וטרם סולקו.
התוכנית נראית כניסיון לבניית אוטוסטראדה משני צידי נהר רחב ושורץ תנינים. יש האומרים בקריצה שובבה "כשנגיע לנהר נחצה אותו", ולאחר מכן הם מלינים שהמגיעים לגדת הנהר מסרבים לחצות אותו בשחייה רק משום שלא הוצב שם גשר.
