יהורם גאון אינו הראשון שיצא כנגד מה שקרוי "המוזיקה המזרחית"/"מוזיקה ים-תיכונית". קדמו לו אחרים. לא מעטים החושבים כמוהו, חלקם מרשים לעצמם לומר את דעתם בפומבי, וחלקם אינם מביעים את דעתם מחשש ש"יסומנו" על-ידי הקהל. חשוב לאבחן בין אלה האומרים את דברי הביקורת מתוך מחשבה ורצון לתקן, לבין אלה האומרים את דבריהם מתוך גזענות לשמה.
שמענו לא פעם אמנים המתבטאים מתוך רגש של עליונות כלפי המוזיקה המזרחית/ים-תיכונית, כאשר הם עצמם משתמשים בטקסטים אינפנטיליים ובמוזיקה ריקה. דבריו של יהורם גאון, נאמרו כדברי תוכחה ממעמד של אוהב החרד לתרבות העברית. בדבריו, הוא התייחס למוזיקה הקרויה "ים-תיכונית" ולא רק לה, אלא לשירים המושמעים שבהם נעשה שימוש במילים ובמנגינה שאין בהן כלום מלבד רעש.
יהדות ספרד הוציאה מתוכה את גדולי האמנים שלנו וביניהם: ברכה צפירה (אמו של אריאל זילבר), ג'ו עמר, אסתר עופרים (תבל"א). אחריהם אפשר להזכיר את זוהר ארגוב, שלמה בר, אהוד בנאי, אתי אנקרי, אביהו מדינה, עמיר בניון, יסמין לוי, מיכה שטרית. ולהדגיש: יש עוד רבים וטובים.
בעולם הערבי, יהודים היו לא פעם מהטובים שבין האמנים. ניתן להזכיר את הזמרות הגדולות לילה מוראד במצרים ורוזה אשכנזי ביוון. הן הגיעו למעמד הגבוה ביותר שיכול אמן להגיע אליו. ההמונים העריצו אותן ללא גבול. ידוע גם על הרמה המוזיקלית הגבוהה שניחנו בה רבים מיוצאי עירק. בחלקם, המשיכו גם כאן את המורשת הגדולה של היהדות עוד מימי כתיבת התלמוד במחוזם. די אם נבקש להאזין לתפילות העולות מבתי-הכנסת של יהדות ספרד, ובמיוחד בימי החגים והסליחות, כדי להבין איזו מסורת נפלאה של שירה ופיוטים יש בה.
לכך התכוון יהורם גאון בדבריו. הוא דיבר על השירים (מילים ולחן) המושמעים מעל גלי-האתר ושאין בינם לבין המסורת העתיקה והמופלאה של יהדות ספרד, ולא כלום.
מעמדו ויוקרתו של יהורם גאון מתירים לו לומר את אשר על לבו ולעניין זה אין הוא כאחרים. אפשר גם לומר, אין בקרבנו מי שמשמר את שירת הלויים עוד מימי בית-המקדש כמו יהדות ספרד. וכל זאת ידע ויודע יהורם גאון. יהורם גאון הוא אולי הלוי שבין הלויים החי בדורנו. כל השומע אותו, חש שמעבר לקול הערב והעמוק, ניצבת דמות בעלת נפש גדולה האוהבת אהבת אמת את עם ישראל, את מורשתו ואת כ"ב האותיות של שפת עבר.
