פאשיזם? קטן עלינו

המחאה הקלושה למדי על פרסום הספר - בַּהֶמיספרה המפד"לית ומחוץ לה - עסקה, ובצדק כמובן, בהתר הגורף להרוג אוכלוסיות שאינן לוחמות ובהמלצה להשמיד את ילדי האויב, ולפגוע במכוון בחפים מפשע ובילדים: "יש מצבים בהם נרצה לחתיחלה לפגוע דווקא בחפים מפשע, ונוכחותם והריגתם דווקא מועילה ומסייעת לנו" [עמ' קצ"ח]". להלן מובאות מתוך המאמר, וניסיון להבין את משמעותן הפרטנית ואת המהות המתגבשת מהֵצְבֵּר-המשמעויות הללו. קיומו של גוי הוא בעצם לא-לגיטימי המחברים קובעים כי עצם קיומו של גוי שאינו גר תושב (שלא קיבל עליו שבע מצוות בני נוח) איננה לגיטימית. "בעצם, על-פי תרי"ג מצוות, אין בכלל מקום למציאות של גוי כמות שהוא. גוי אמור להפוך לגר תושב, וכל עוד הוא לא הפך לגר תושב - הוא במצב מקולקל... ולפי הרמב"ם אין מקום להשאיר גוי כזה בעולם. ... האיסור להרוג גוי אינו נובע מעצם היוקר של חייו, שבעצם אינם לגיטימיים כפי שהם" [עמ' קע"ה]. "במצב מתוקן אין מקום לאיסור הריגת גוי, שהרי מציאות של גוי שאינו גר תושב אינה לגיטימית" [עמ' קע"ט]. מן הדברים עולה כי האנושות כולה עשויה להיות ברת-השמדה. זוהי נקודת המשען הארכימדית שעליו משעינים הרבנים, מחברי "תורת המלך", את קביעותיהם. מהעדר-הלגיטימיות של הקיום הגויי, נובעת הלגיטימיות של השמדת הגויים הסיטונית, של ניצולם לכל מטרה, של שימוש בהם ואולי אף באבריהם,כפי שנראה להלן. אין איסור לרצוח גוי "איסור לא תרצח מתייחס רק ליהודי שהורג יהודי ולא ליהודי שהורג גוי, אפילו אם גוי זה הוא מחסידי אומות העולם" (הדגשה במקור) [עמ' י"ח]. "כל גוי שלא קיבל מצוות שנצטוו בני נוח, הורגים אותו אם ישנו תחת ידינו" [עמ' ס"ט].

התר להרוג חפים מפשע

כותרתו של הפרק השישי :"פגיעה מכוונת בחפים מפשע". (עמ' ר"ח). -"יש מצבים בהם נרצה לכתחילה לפגוע דווקא בחפים מפשע , ונוכחותם והריגתם דווקא מועילה ומסייעת לנו" [עמ' קצ"ח] . "מותר להרוג את הגויים כדי להציל בזה חיי יהודים. .. וזה מותר גם במקרה בו אנחנו מנצלים את נוכחותם של התינוקות החפים מפשע כדי לפגוע בהוריהם וכדומה" (הדגשה במקור) [עמ' קצ"ט].

הריגת ילדי גויים, הולך?

הולך, ועוד איך. הנה, למשל: "פרק ט"ז.טף: כאשר דנים בהריגת תינוקות וילדים ... יש חשש גדול מפני מעשיהם כשיגדלו [עמ' ר"ה]. ובהקשר הזה ברורה החובה להרוג כל זכר במצב שבו אנחנו כובשים שטח של אויב שלא הסכים להיענות לקריאה שלנו לשלום. ." [הערה מג, שם.] " אין חמס (עוון, פשע) בהריגת הטף, ענפי שורש המרי, הגוי המר והנמהר (...) אנחנו למדים שיש סברא (זה הגיוני, סביר) לפגוע בטף אם ברור שהם יגדלו להזיק לנו, ובמצב כזה הפגיעה תכוון דווקא אליהם...[עמ' ר"ז]. ... גם הם (הילדים) מרויחים מזה כי אחרת יגדלו בצורה לא מתוקנת וממילא נצטרך להורגם. (...) הילדים הללו... וסופם להיות בני מוות בעולם בו אין להם מקום; ועל כן מוטב להורגם כבר עכשיו" [הערה מ"ו, שם]. וישנו טיעון נוסף בזכות הריגת הילדים: "הטף לא נהרגים בגלל רשעותם, אלא בגלל שיש צורך של כולם בנקמה ברשעים, והטף הם אלה שהריגתם תספק את הצורך הזה" [עמ' ר"כ].

כל שימוש בגויים מותר

צמד הרבנים קובע חד-משמעית כי בגויים - "אפשר להשתמש בהם למס ועבדות כרצוננו" [עמ' קע"ה]. אך לא רק מס ועבדות הם אופני השימוש בגויים. על-פי "תורת המלך" אין הגבלה על אופני השימוש שיעשה העם הנבחר ב"כל באי עולם", כלומר בכל האנושות: "לדעת הרמב"ן ... אפשר לכבוש אותם ולהשתמש בהם לכל צורך של ישראל" [הערה מ"א בעמ' קע"ט].

שוד אברים לחלקי-חילוף

מורם ורבם של מחברי "תורת המלך", הוא הרב יצחק גינזבורג. על-פי מוטי ענברי, חוקר הפונדמנטליזם היהודי, הרב הביע דעה מוצקה בעניין. ענברי כותב: "הגויים, לפי דרכו (של גינזבורג) אינם בני אדם. כך למשל אמר גינצבורג שבאופן תאורטי אם יהודי יצטרך כבד להצלת חייו, מותר יהיה לתפוס לא-יהודי ולקחת ממנו את הכבד בכוח הזרוע". והנה, ב"תורת המלך" מצאנו: "אנחנו רואים שחיי עובר חשובים יותר מחיי גוי, ואפילו גר תושב... מותר להתרפא בחיי גוי, ומזה רואים שחייו אינם כחיי יהודי, ולכן מותר לנצל אותם לצורך הצלת יהודי. ... "[עמ' קס"ז]. -"חשוב להעיר שגם ל(לפי) שיטה זו, שאסור להתרפא בעובר כדי להציל יהודי - מותר להתרפא בגוי כדי להציל יהודי, כמו שהסקנו לעיל בפשטות, וכמו שמוכח בדברי הרמב"ם...".[עמ' קס"ו]. בהמשך דן "תורת המלך" בסוגיית החובה להרוג גוי כדי להציל יהודי: - "אף על-פי שבפשטות מותר להתרפא בהריגת גוי כמו שביארנו... יש לדון האם היהודי חייב לקום ולהרוג את הגוי במצב הזה" (ההדגשה במקור) [הערה ט"ז,עמ' קס"ט]. כנאמר לעיל, גינזבורג, רבם של מחברי "תורת המלך", גורס ש"באופן תיאורטי" מותר לתפוס את הגוי ו"לקחת ממנו את הכבד בכוח הזרוע", מעשה שפירושו הריגת הגוי, לכל הדעות. אך גינזבורג לא פסק כי חובה לעשות זאת. וכך, מחברי "תורת המלך" ניצבים נבוכים מול סוגייה בלתי פתורה זו. לעומת זאת - קובעים השניים בגדלות נפש - "מותר לגוי להתנדב ולתת לב או כבד כדי להציל יהודי" [שם. הדגשה במקור]. הספר "תורת המלך" הוא תועבה; התועבה הזו היא אסון, כיון שכל הכתוב בה זכה לגושפנקה רבנית מכובדת.

לספר מצורפים מכתבי הסכמה של כמה רבנים נחשבים, ביניהם:

- הרב יצחק גינזבורג, רב חב"די ומשפיע מרכזי בימין הקיצוני, אשר לו אלפי מעיריצים. גינזבורג הוא גם מורם ורבם של מחברי "תורת המלך", הרבנים שפירא ואליצור. - הרב דב ליאור, ראש ועד רבני יש"ע, רואה ב"תורת המלך" חיבור תקף לזמן מלחמה ולעיתות שלום: "ראוי "לעלות על שולחנם של מלכים... וכל שוחרי תורה ואוהביה שיראו איך שתורת ישראל מדריכה את האדם בין בחיים אזרחיים הרגילים ובן בזמן מלחמה". - הרב יעקב יוסף, בנו של הרב עובדיה יוסף. הרבנים ליאור ויוסף פירסמו גילוי דעת המשבח את "תורת המלך", בו נאמר בין השאר: "הספר תורת המלך מציג משנה סדורה כיצד לנהוג על-פי התורה בזמן מלחמה ומהו מוסר-המלחמה האמיתי על-פי דעת תורתנו הקדושה" [גילוי דעת "לא תגורו מפני איש", כ"ט באב התש"ע]. לגילוי הדעת הזה מצורפים שמותיהם של חמישים רבנים מרכזיים במחנה הדתי והחרד"לי, המביעים תמיכה בנאמר בו. בכך הפכה סימטת השינאה הגזענית-משמידנית, לשדרה רחבה שמתנפנפים בה דגלים רבניים רבים וחשובים. האמנם לסדום נדמינו, לעמורה היינו? לא בדיוק. אבל אנחנו בדרך לשם. האמנם למינכן נדמינו, לברלין היינו? לא בדיוק, אבל אנחנו בדרך לשם. האמנם? כן. במארג היהודי בישראל, הולכים ומתבלטים קווים הלכתיים עתיקים, שיש בהם השקה כזו או אחרת לתווים כאלה ואחרים של האידיאולוגיה הנאצית. בעניין זה כותב יהודה עציון, מראשי המחתרת היהודית של שנות השמונים, במאמרו "פשר אימת המראות", על "...דמיון האמת המהופך שבין האידיאולוגיה הנאצית לבין תורת ישראל. ... מדהים באיזו דייקנות, מהופכת כתמונת ראי, נקט עמלק (הנאצי) נגד ישראל באותם אמצעים ממש שישראל צווה לנקוט נגד עמלק". ואכן, ב"תורת המלך" ישנם מאפיינים המשותפים לה ולמאפיינים אחדים של ההגות הגזענית הנאצית. אציין שניים מהם, שעניינם הוא התפיסה העקרונית של הירארכיית הקיום האנושי: 1. הצגת קיומו של ציבור (העם היהודי מחד והלא-יהודים מאידך) כבלתי לגיטימי, והסקת מסקנות משמידניות מהעדר-הלגיטימיות הזה. 2. הצגתו של הציבור הבלתי-לגיטימי, בר-ההשמדה, כמשאב מתכלה. משאב שכמוהו כפחם, עצים, בקר סוסים ותרנגולות. היהודים שימשו כמשאב כזה לפני שבעה עשורים; ועל גויים, ראינו, נאמר ב"תורת המלך" כי "אפשר להשתמש בהם לכל צורך של ישראל". אין להחשות ואין לאפסן את הראש בחול: בְּגופה ובנשמתה של מדינת ישראל מבשיל תהליך התבלטותם של ורידים אשר כמוֹתם פעמו והפעימו את גרמניה המנואצת.