"טבח איתמר" בוצע על-ידי בוגרי מערכת החינוך של מחמוד עבאס (אבו-מאזן). הטבח מהווה פועל-יוצא של תשתית חינוך לשנאה והסתה המורכבת מבתי הספר, התקשורת והמסגדים הנשלטים על-ידי אבו-מאזן.
התשתית הוקמה ב-1994 על-ידי אבו-מאזן, בתפקידו כסגנו של ערפאת, והושרשה על ידו מאז 2005 כיו"ר הרשות הפלשתינית. מערכת ההסתה ממשיכה את מורשת המופתי, חאג' אמין אל-חוסייני, משנות ה-20 של המאה הקודמת ואת מורשת הטרור וההסתה המוסלמית/ערבית הפועלת מאז המאה השביעית במישור הבין-מוסלמי אך במיוחד נגד "הכופרים".
פרופסור אפרים קארש, ראש למודי המזרח התיכון והים התיכון ב"קינגס קולג'" בלונדון, כתב בספרו (Palestine Betrayed, הוצאת "אוניברסיטת ייל, 2010, עמודים 255-6): "למרות הבדלי האישיות והסגנון הפוליטי, ערפאת ומחמוד עבאס קורצו מאותו החומר: ותיקי אש"פ דוגמטיים שלא זנחו את המחויבות לחיסול ישראל, וראו את 'תהליך השלום' כהמשך מלחמת חייהם באמצעים אחרים...הוא [מחמוד עבאס] תיאר את הקמת ישראל כאי-צדק היסטורי חסר-תקדים, ונשבע לא להשלים עם זה לעולם.
אין הבדל יסודי בין היעד הסופי של חמאס ושל אש"פ, כלפי ישראל: שניהם אינם מקבלים את זכות הקיום של המדינה היהודית ושניהם מחויבים לחיסולה...". מתחת לכסות המתונה של קשיש מתון, מקדם אבו-מאזן מורשת הסתה לשנאת יהודים וישראל. מאז 1994 הוא שוטף את מוחו של הנוער הפלשתיני ומפעיל קווי ייצור של מאות אלפי טרוריסטים/מתאבדים פוטנציאליים.
החינוך שאדם מעניק לילדיו משקף באופן האמיתי ביותר את אופיו, ערכיו, רעיונותיו, חזונו ויעדיו. החינוך שהרשות הפלשתינית מעניקה לאוכלוסייתה מלמד על מהותה של מדינה פלשתינית, אם תוקם.
ב-13 לאוגוסט 2009 חתם אבו-מאזן – בוגר קורסים של הק.ג.ב. שהיה המתאם בין אש"פ לגוש הקומוניסטי - על החלטות הוועידה השישית של הפאתח', הכוללות (סעיף 19): "המאבק לא יסתיים עד אשר תחוסל הישות הציונית ופלשתין תשוחרר."
הכחשת השואה מקודמת על-ידי ספרי הלימוד של אבו-מאזן, כמו עמוד 83 בהיסטוריה של העולם המודרני לכיתות י'. פרופסור קארש מציין שעבודת הדוקטורט של אבו מאזן– המכחישה את השואה – נכתבה באוניברסיטת מוסקבה, פורסמה ב-1984 ברבת עמון "וניסתה להוכיח...שקיים קשר רעיוני ופוליטי בין הציונות לבין הנאציזם...שפחות ממיליון יהודים נרצחו בשואה, ושלציונות היה חלק בהשמדתם." לכן, מיין קאמפ והפרוטוקולים של זקני ציון הם פופולריים ברשות הפלשתינית.
מערכת החינוך של אבו-מאזן נאמנה למסרים של "האמנה הפלשתינית" אשר נכתבה ביוני 1964 והתמקדה ב"קו הירוק". שני שלישים של "האמנה הפלשתינית" מוקדשים להשמדת המדינה היהודית כתנאי מוקדם למימוש היעדים הפלשתינים.
אבו-מאזן וסלאם פאייאד מבצעים ביקורי תנחומים אצל – ומאשרים תשלום קצבאות חודשיות ל-משפחות מתאבדים. בפברואר 2011 הם קראו טורניר כדורגל על שמה של המתאבדת וואפה אידריס. ב-16 לינואר 2010 הם קראו ככר מרכזית באל-בירה (בנוסף לשני בתי ספר ומחנה קיץ) על שם דלאל מוגראבי, מפקדת "טרור כביש החוף" מ-11 למרץ 1978, האחראית לרצח 38 נוסעי "אגד".
ספרי הלימוד של אבו מאזן, שהיה אחראי ללוגיסטיקה של רצח 11 האתלטים הישראלים באולימפיאדת מינכן (1972) ושל רצח שני השגרירים האמריקניים בסודן (1973) – מאדירים מתאבדים, מזינים אנטישמיות ומשרישים התנגדות לזכות הקיום של המדינה היהודית. לדוגמא, שפתנו היפה לכיתה ה' (עמ' 26, 31, 32, 36, 70), דקדוק לכיתה י' (עמ' 30, 146), חינוך מוסלמי לכיתה י' (עמ' 42-44, 48, 50) והיסטוריית העולם המודרני לכיתה י' (עמ' 64).
ב-12 לאוקטובר 2010 הילל ערוץ הטלוויזיה הרשמי של אבו-מאזן את הטרוריסטים שרצחו ששה אזרחים ישראלים ב-1975 (כפר יובל) וב-1980 (משגב עם). ב-29 לינואר 2010 שידר ערוץ הטלוויזיה את הדרשה השבועית שהתייחסה ליהודים כ"אויבי אללה והאנושות, נאצים של העידן המודרני אשר יש לחסלם".
חינוך שיטתי לשנאה הוא שורש הסכסוך הערבי-ישראלי שסב תמיד על קיומה – ולא על גודלה – של המדינה היהודית. חינוך לשנאה ומו"מ לשלום הם דבר והיפוכו.
התנאי להפיכת יפן וגרמניה ממשטרי שנאה למשטרי שלום היה עקירת משטרי ההסתה והשנאה, ולא רק גינוי ההסתה. התעלמות ממרכזיות החינוך לשנאה – ומתפקידו המרכזי של אבו מאזן בהפצת רעל ההסתה – מהווה פרס ואדרנלין לטרור ומהלומה לסיכויי השלום ולערכי הדמוקרטיות המערביות.
