ליבי עלייך מדינתי המסכנה. מדינוֹנֶת חבוטה שכל כלב חורץ לשון משתלח בך בפרא רישעתו וההגנה עלייך מתמהמהת. כמה אפשר להצליף בך? מתי תתנערי ותקומי על כל משנאייך דורשי רעתך, אויבייך מתוכך? כנופיות של קנאים וסיקריקים בימינו עוטות על עצמן מחלצות זכויות אדם, ובשם זכויות האדם שאינן אלא בצע כסף וטימטום גמור, תובעות לך הרס וחורבן.
אוהבייך, והם רבים מספור, עומדים חסרי אונים מול קומץ עתיר ממון ואמצעים השולט בכל. בימים רחוקים נשאנו לך שיר מזמור - אדמה אדמתי, רחומה עד מוות, וּראי לאן הגעת. רַחוּמָה?
את שהיית מאורשת לנו בדם, שאדם ונדם על גבעות שייח'-אבּרֵק וח'ארתִייָה. יפה ורעננה אוהבת ונאמנה. מה נאמר לך היום? אולי כבר אז נזרעו זַרְעֵי הפורענות שהבאישו לאיטם דונם פה ודונם שם מכל מה שנגאל. איך טעינו להבטיח שנלבישך שַׂלְמַת בטון ומלט, ובאותה נשימה ממש, להישבע שנפרוש לך מרבדי גנים? ככה אוהבים מולדת? אז כפינו עלייך הררי מלט ובטון, ואבנים שנחצבו מצלעותייך באלימות אין דומה לה, ושכחנו את המרבדים. מרבדי גנים נועדו לנוי. אין מהם תשואה כספית ולא הולכים למכולת עם "נפש". חוצפה.
אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים: כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם: שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אוֹהֵב שׁוֹחַד וְרוֹדֵף שַׁלְמוֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפּוֹטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם (ישעיהו פרק א)
סר חינה של המילה 'כִּבּוּשׁ'. פעם המילה הזאת הייתה דגל! "בֶּערים, בַּכפרים את דגלנו נרים ועליו - הגנה וכִבוּש" (חיילים אלמונים. יאיר). המטרה הייתה להגשים חלום בן אלפיים בשובנו לציון, ואין מטרה בלא יעדים. יעדים - משיגים. כובשים. כבשנו חלק קטן ממולדתנו, אבל כבשנו. כבשנו את הכבוש והגזול, אבל כבשנו! כבשנו! הראו לי עַם שלא כבש את אדמתו. אין.
כל האדמות על פני תבל - נכבשו. כל הגבולות בעולם נקבעו בעקבות מלחמות עקובות מדם. על הגבול מציבים הרתעות וכשהסכנה מאיימת, נלחמים על הגבול. זו דרך העולם.
כשאין לאדם אדמה, אין לו חיים. משום שאין חיים אלא על פני האדמה. גם היונה חייבת מנוח לכף רגלה על האדמה ובאותה הזדמנות לשבוע מתנובתה. הדבר המופלא בעולם שאוצר בקרבו אינספור חיים למשך הנצח, הוא האדמה.
נוצרנו מן האדמה ואליה נשוב. מה חיינו בלי האדמה? ובכל זאת באים הכסילים הנבונים ונבערי החכמים ומצביעים על קדושת החיים מול זילוּת האדמה. הבוז לאדמה היה לנחלת רבים ההולכים ומשתטים לנגד עינינו, על פני האדמה הזאת שהם כה בזים לה.
