כששומעים את
אריה דרעי נואם את ה"אני מאמין" שלו, אפשר לצחוק או לבכות. מי שזכרונו בוגד בו, יכול לבכות מכאב על שרק עכשיו צץ מורה דרך רוחני כל-כך, מלכד כל-כך ו"א-פוליטי" כל-כך. מי שזכרונו אינו בוגד בו - יצחק בקול למשמע דברי הכזב וההבל שהאיש הזה יורק מתסכולו. אני צוחק ובוכה גם יחד, משום שאני יודע שכל דבריו הבל הבלים, ומשום שציבור הפראיירים הפוליטי אינו נעלם אלא רק מתחלף.
רק לבעלי זיכרון קצר דרעי יכול לספר שלא ידע על "הסכמי אוסלו" עד לרגע שרבין נכנס לישיבת הממשלה להודיע על כך. העיתונים מאותם ימים יוכיחו שדרעי התפאר שהוא הרוקח הרעיוני של רבין, ושגם הרב עובדיה הוכנס אז לעובי הקורה על-ידי דרעי עצמו. באותם ימים רקד דרעי לצלילי מוסיקת השלום והשמאל בגלוי ובידוע. הברית שלו עם
עמיר פרץ,
חיים רמון ומרצ של
שולמית אלוני הייתה סלע המחלוקת שלו לא רק עם המתנחלים אלא גם עם "דגל התורה", ובמיוחד עם הרב שך המנוח. האיש ש"לא ידע על הסכמי אוסלו" הגן עליהם בלהט, גם כשהמתנחלים הפגינו ואיימו עליו ועל הרב עובדיה. עוד בימי ממשלת שמיר צידד דרעי בהחזרת רמת הגולן לסורים. הרחוב הערבי זוכר בחדווה את ימי משרד הפנים בראשותו - כאשר באום-אל-פחם הייתה עירייה איסלאמית - השייח' ראאד סלאח...
אז מה בכל זאת גרם לאריה הזה להפוך לנמושה ולהתכחש לעברו? הסיבה הראשונה: אז עדיין ריחפה השקפת השפיות ביהדות החרדית בכל הנוגע לפיקוח נפש ואי-שפיכת דמים, ובראשה עמד הרב שך, שגם התנגד להתנחלויות החרדיות בעמנואל ובבית"ר. הרחוב החרדי עדיין הונהג אז בנושא השלום בידי רבנים - ולא להפך... הסיבה השנייה היא אופורטוניסטית גרידא: בימים ההם השמאל היה חזק יותר ובעלייה, וחיים רמון - חברו הטוב של דרעי - השתעשע בחלומו לראשות ממשלה. דרעי גם זעם אז על הליכוד, ובמיוחד על שר המשטרה דאז
רוני מילוא, שפתחו לו את תיבת הפנדורה הפלילית. מאז עברו הרבה מים בירקון, השמאל התגמד ושס הקיאה אותו והימינה. דרעי המיר את רמון בנתניהו ובליברמן.
גם לקרוא כי דרעי - פוליטיקאי בנשמתו - בונה מפלגה "א-פוליטית", זוהי בדיחה על-חשבון האינטליגנציה של העם. האיש שכל-כך חרד ל"אהבת ישראל", הוא אמן התככים הפוליטיים והפלגנות. בימיו בשס שלט משטר רודני של איש אחד - הוא עצמו, ואפילו המנקה הייתה צריכה לעבור את אישורו.
גם היותו נציג ה"ספרדים", והשימוש ב"דפוקים" - אלו הונאות עלובות. המינוי הספרדי היחיד שמינה סביבו בשס היה של המנכ"ל אליהו ישי, וגם זאת בהוראת הרב עובדיה. כל השאר היו אשכנזים טהורים כווינברג, רובין, קיין, שווינגר, יעקובסון ואחרים. דרעי מתעב ספרדים שזקוקים לתמיכה פוליטית - תשאלו את דירהם מבית"ר או את לנז'ה מעמנואל. לפני כשנתיים עדיין האמינו אנשי שמאל ששובו של דרעי יחזיר את הגלגל הפוליטי אחורה, וימתן לאומנות אצל החרדים הספרדים. הסברתי להם שזהו חלום באספמיה, משום שדרעי הפך מזמן לאיש ימין קיצוני - כי שם מרוחה פרוסתו האלקטוראלית. דבריו האחרונים אימתו זאת, בתוספת ילקוט של כזבים מפיו במטרה להתנער מעברו.
כל מי שיחפוץ לבדוק על מרורי דרעי, שיברר מה עלה בגורלם של ישרי-דרך שהתנגדו לתעתועיו, כרבנים יצחק פרץ מרעננה והמנוחים עזרן ובן-שלמה. אריה דרעי חוגג את חג הפורים - כל השנה...
