לא אחת נחשף הציבור לשחיתות שלטונית המתרחשת ברשות מקומית כזו או אחרת. השחיתות מובנית בשיטה לפיה מתקיימות בחירות דמוקרטיות לראשי ערים ולחברי מועצת עיר במדינת ישראל.
כדי להיבחר זקוק מועמד כלשהו לכסף. הרבה כסף. כסף שיממן את מסע הבחירות שלו ויכלול מודעות, שילוט חוצות, חוגי בית, ארגון אירועים ועוד כהנה וכהנה פעילויות הדורשות משאבים כספיים. ברוב המקרים המימון הממשלתי אינו מספיק והמועמד נדרש לתרומות או להבאת כסף מן הבית. מועמדים שמביאים כסף מהבית עשויים למצוא את עצמם בפני פשיטת רגל אישית וכבר היו דברים מעולם (ראו מקרה
יוסי אולמרט). לכן, מי שלא רוצה להסתכן יעדיף ללכת על תרומות.
פה בדיוק מתחיל שורש השחיתות. חברי כנסת נבחרים אינם יודעים מראש אם אכן ייבחרו ומה יהיה מעמדם הציבורי אחרי הבחירה - חברי ועדות, שרים, סגני שרים וכדומה. סוגיות אלה נקבעות בהכרח בהתאם לתוצאות הבחירות. לכן, טובות ההנאה שהם יכולים להציע לתורם אפשרי אינן קונקרטיות.
לעומתם, בבחירות לראשי רשויות מקומיות טובות ההנאה האפשריות נראות בעין במיוחד כאשר הבחירה היא בראש עיר שהוא בעל סמכויות ביצוע רחבות ביותר. ולכן החבירה בין בעלי הון למועמדים לראשות עיר היא אך טבעית. לאלה יש אינטרס בזכייה במכרזים, אישור תוכניות בנייה, הפשרת קרקעות ועוד כהנה וכהנה דברים קונקרטיים שניתן לראות אותם מתממשים אם המועמד ייבחר.
לכן, בעלי הון מוכנים יותר בקלות לתרום למסע בחירות של מועמדם מתוך הנחה כי עם היבחרו של המועמד הוא יהיה חייב להם ויפעל לקידום עניינם והעסקים שלהם. המגבלות על היקף התרומות המותר נעקפות על-ידי מציאת "תורמים" שמוכנים לתת את שמם לתרומה או באמצעות תשלום ישיר לספקים (בתי דפוס, משרדי פרסום וכדומה). מוכרת גם תופעה של בעלי הון "שמפזרים" את הסיכון ותורמים למספר מועמדים.
וכך, לראש עיר שנבחר על בסיס תרומות אלה יש מחויבויות אישיות עוד בטרם ישב יום אחד על כסאו. פירעון הצ'ק מגיע מהר מאוד בצורה של קידום ענייני בעלי ההון בוועדות למיניהן של העירייה - זירוז הליכים, תפירת מכרזים, אישורים למיניהם, הקלות במיסוי ועוד. הכול נעשה כמובן בכסות של מנהל תקין כאשר מאחורי הקלעים בוחשים, מתאמים ומפעילים לחצים. יש קושי למנגנוני בקרה - טובים ככל שיהיו לאתר תופעות אלה ולמגרן. מכאן ועד לקבלת שוחד אישי הדרך קצרה מאוד.
התרחישים מתפתחים כאשר ראש עיר שנבחר וכבר "הוכיח" את יכולת ההחזר שלו מתמודד על קדנציה נוספת. וכך, אנו נמצאים במעין לופ בלתי נגמר של קשר בעלי הון עם השלטון ממנו נהנים כולם - ראש העיר מחד ובעלי ההון מאידך. הציבור משלם בסופו של דבר על הקשר הזה.
את הלופ הזה לא ניתן להפסיק. הוא מובנה בתוך השיטה של הבחירות וקיים קושי להתמודד מולו בלי שינוי השיטה. מינוי של ועדות קרואות, לפחות בחלק מן המקרים, הוכיח את עצמו. ראו מקרה
עמרם מצנע בירוחם. בלי קואליציות פוליטיות ובלי שום מחויבות כלכלית או פוליטית הוא ביצע שם שינויים מפליגים והעלה את העיר על פסים חדשים ונכונים. יש עוד דוגמאות בהקשר זה.
הדוגמאות הללו מוכיחות בעליל כי בכדי לפנות אשפה, לטפל בביוב, לדאוג לתאורה ולגינון ולהקים מפעלי תרבות אין צורך בראש עיר נבחר. מספיק מנהל טוב, בעל ניסיון ניהולי וארגוני שיודע לנהל תקציבים ולהפעיל את המערכת שמתחתיו.
מוצע לשנות את השיטה. להפסיק את מערכות הבחירות המטורפות האלה לראשות העיר ולעבור לשיטה של מינוי ראש עיר עם ועדות ניהול של מנהלים מקצועיים. אין שום הבדל ניהולי עקרוני בין ניהול משרד ממשלתי, או ארגון גדול לבין ניהול של מתן שירותים מוניציפאליים לתושבי עיר. שום פוליטיקה לא נדרשת בניהול עיר. כמובן, שעניין זה מצריך הסדרה בחקיקה והחלפת דיסקט ברמה של נבחרי הציבור.
נדרשת מערכת של חוקים ונהלים הן לגבי אופן הבחירה והן לגבי ההתנהלות בפועל של המנגנונים החדשים. זה לא יהיה קל אבל זה הכיוון הנכון. בנוסף ליתרון של עצירת הלופ של קשרי הון ושלטון ברשויות המקומיות יש עוד שני יתרונות מובהקים בשיטה המוצעת:
א. חיסכון כספי גדול בניהול מערכת בחירות ברשויות המקומיות והפניית כספים אלה לצרכים ציבוריים אחרים.
ב. כוח ניהולי מקצועי במקום בחירה אקראית של פוליטיקאים שכישוריהם הניהוליים לא תמיד מוכחים ובחירתם נעשית על-פי דימויים ותדמיות שהם מצליחים למכור לציבור הרחב.
הטענה כי יש צורך בהליכים דמוקרטיים לבחירת ראשי עיר היא מפוקפקת. רק כ-30% מהציבור בממוצע משתתף בבחירות אלה. וכך למעשה אותם 30% קובעים מי ינהל אותם עבור רוב התושבים. זה אינו בהכרח הליך דמוקרטי.
הציבור שלא בא לבחור אדיש לבחירות אלה ולא מעניין מי ייתן לו שירותים מוניציפאליים. חלק מזה נובע גם מחוסר יכולת להחליט מי עדיף מפני שההתמודדות היא שטחית ומתבצעת על-פי מוכרי התדמיות. אין בבחירות אלה סוגיות של ביטחון לאומי.
וכך, מועמד שידע להביא את מצביעיו לקלפי או שייצור לעצמו תדמית של מצליחן הוא בעל סיכוי גבוה לזכות בתפקיד. זוהי אינה דמוקרטיה. נדרשת יוזמה להפיכת הרעיון הלא מגובש הזה למציאות. חשבו על זה.
