מאחורי המסיכה

מאחורי המסיכה של אדם ממלכתי, ראש ממשלה לשעבר המתבטא בנושאים שברומו של עולם, מסתתר בריון מפוחד. זוהי המסקנה המתבקשת מתגובתו הגסה של אהוד אולמרט השבוע, להחלטה להעמידו לדין בפרשת הולילנד. לא נחזור על דברי הבלע ששילח אולמרט בפרקליטות ובמשטרה. נאמר רק, שאני לא זוכר אמירות דומות אפילו מצד ראשי ארגוני פשיעה. אחרי שאולמרט לא הצליח למנוע ממשה לדור להחליט בעניינו, הוא מנסה ליצור דה-לגיטימציה למערכת אכיפת החוק, שעם כל הביקורת שיש לי עליה - היא ודאי טובה עשרות מונים מאולמרט ודומיו. הבשורה הטובה היא, שיש לי תחושה, שההשתלחויות הללו מעידות יותר מכל על פניקה, של מי שיודע שהטבעת סביבו הולכת ומתהדקת, ושהוא עתיד לבלות לא מעט שנים במקום הרבה פחות מפואר מאשר הולילנד.

אני מהסס אם לומר שמדובר במסיכה, אבל יש לי תחושה מאוד לא נוחה. במה דברים אמורים? באמירתה השבוע של נשיאת בית המשפט העליון, בעתירה נגד הימנעות המדינה ממיגון היישובים הסמוכים לגבול עם רצועת עזה, לפיה מדובר בנושא מבצעי שבית המשפט לא יתערב בו. זו אותה דורית ביניש, היושבת בראש הרכבים הדנים בעתירות נגד גדר ההפרדה, ואשר בחלק מן המקרים כן התערבו וכן אמרו למדינה היכן הגדר תעבור, כדי שלא לפגוע בזכויותיהם של פלשתינים המתגוררים לאורך התוואי שלה. גם זה נושא מבצעי מן המדרגה הראשונה, שהרי ברור שהמדינה לא מחפשת בכוח איך לחתוך את חצרו של פלשתיני זה או אחר. האם הדאגה של ביניש לזכויות האזרח של הפלשתינים היא רק מסיכה? האם העובדה שזכותם של תושבי עוטף עזה לחיים וביטחון אינה מצדיקה לדעתה התערבות, היא רק מסיכה? האם בשני המקרים מדובר על גישה פוליטית שמאלנית מסוכנת? אני מקווה מאוד שלא.

תביעתו של אהוד אולמרט נגד משה לדור פורסמה בגליון יום שישי של ידיעות אחרונות על פני כל עמוד 8 בתוספת הפניה בעמוד הראשון. בקשתו של לדור לדחות את התביעה על הסף זכתה (ו', 18.3.11) למסגרת קטנה בעמוד 25. לא נשארה אפילו מסיכה של מקצועיות ואובייקטיביות.

מאחורי המסיכות הפיזיות וההתנהגותיות של פורים, מסתתר חג שמשמעותו הרוחנית עמוקה וחשובה ביותר. לא לחינם אמרו חז"ל, שלעתיד לבוא יירדו כל החגים מחשיבותם ורק פורים ישמור על מעמדו. לא לחינם השוו בחסידות בין יום הפורים ליום הכיפורים. נס פורים מתייחד בכך שלכאורה כל-כולו מתחולל במסגרת הטבע. שמו של הקדוש ברוך הוא לא נזכר אפילו פעם אחת במגילת אסתר. הכל פוליטיקה, גחמות וסקס-אפיל. אלא שזהו בדיוק העיקרון המרכזי שמעביר לנו פורים: שליטתו של ה' בכל המתרחש בעולם, גם כאשר ידו אינה נגלית לנו ויש להתבונן היטב כדי לראות אותה. פורים שמח.

מה נותר מן המסיכה של "פרשת השחיתות הגדולה ביותר בתולדות המדינה"? כמעט כלום. אם המדינה אכן תגיע לעסקת טיעון עם קובי בן-גור, לפיה הוא יודה במקרה אחד של מתן שוחד ויישלח לכמה חודשי עבודות שירות, זו תהיה הוכחה לכך שמלכתחילה כל העסק היה פסאדה אחת גדולה. לא שאני מזלזל בעבירות בהן הולכים ומודים המעורבים, אבל מכאן ועד לתיאור הבומבסטי שליווה את הפרשה בתחילתה - המרחק עצום. ואז אנחנו נשארים עם שתי אפשרויות, שאינני יודע איזו מהן גרועה יותר. או שהמדינה כיוונה גבוה מדי במטרה להשיג מטרות צנועות בהרבה - ואז זו התעמרות חמורה ביותר בנאשמים; או שמלכתחילה העסק נופח מעבר לכל פרופורציה - ואז זו פשלה מקצועית חמורה ביותר. בשני דברים אפשר להיות בטוחים אחרי כל העסק. האחד: קשה מאוד יהיה להאמין להבא למשטרה ולפרקליטות כאשר יבואו אלינו בכאלה כותרות מפוצצות. השני: איש מאנשי רשויות אכיפת החוק לא יתן את הדין על הפער העצום שבין ראשית הפרשה לבין אחריתה.

זה היה צפוי ממש כמו רעשי המשנה: כל היזמים ועורכי הדין שמדברים על ההכרח לחזק את הבניינים בישראל מפני רעידות אדמה, פן יקרה לנו חס וחלילה מה שקרה ביפן. אלא שמאחורי המסיכה הדאגנית הזאת עומדים שיקולים כלכליים קרים ואנוכיים. אין שום קשר בין יפן לעמק בית שאן. הסבירות לרעידת אדמה אצלנו לא עלתה ולא ירדה אפילו בפרומיל אחרי האסון ביפן. כפי שאמר בצדק רון חולדאי, תמ"א 38 היא לא יותר מאשר תוכנית לבניית פנטהאוזים לעשירים. אילו למדינה היה אכפת באמת, היא הייתה מחזקת קודם כל את בתי החולים ותחנות מכבי האש - אבל זה לא קורה. אז תפסיקו לזרוע בהלה כדי לקצור מזומנים.

הצורה בה כיסו CNN ו-BBC ואמצעי תקשורת מובילים אחרים בעולם את הטבח באיתמר, כבר לא יכולה להסתתר מאחורי מסיכה של שיקולים מקצועיים, ספקנות עיתונאית וכל יתר המילים היפות. לדבר על "פולש" במקום על "רוצח"; לייחס את הידיעה בכותרת להודעה של צה"ל במקום למציאות אמיתית; להזכיר לקוראים שההתנחלויות בלתי חוקיות - אין לזה שום צידוק עיתונאי-תקשורתי. מאחורי המסיכה הזאת מסתתרת אמת נושנה: דם יהודי שווה הרבה פחות. זאת לא בהכרח אנטישמיות במובן הקלאסי שלה, אבל זו בהחלט צביעות, שמשום מה פורחת ושוברת שיאים דווקא כאשר מדובר בישראל וביהודים. הגיע הזמן לצאת למתקפת נגד ולומר לעולם בדיוק את זה, בקול רם וברור. זו אחת מן הסיבות בשבילה הקמנו את מדינת ישראל.