במוצאי שבת (12.3.11), מיד עם היוודע דבר הטבח המזעזע באיתמר, דמנו רתח. תוך דקות ספורות, עם צאת השבת, התארגנה באופן ספונטני חסימת כביש ומחאה נגד אוזלת ידה של הממשלה. קבוצה של 30 תושבים ירדה לכביש 60 בצומת מעבר מכמש, במטרה לזעוק לממשלה: "דמנו לא הפקר". לאחר כעשר דקות בהן נחסם הכביש, הגיע כוח צבאי למקום ובו מ"פ הגזרה. החיילים החלו לפנות את הכביש ואיפשרו לרכבים לעבור. נכון, הטונים עלו, לא היה קל, לא לנו וכמובן שלא לחיילים. אך במקרה זה החיילים פעלו ללא אלימות ותוך הבנה למצב. מרגע הגעת החיילים, תוך דקות קצרות, ללא עימותים פיזיים, פונה הצומת.
במקביל, בצומת אחר, צפונית לאירוע, היה ניסיון נוסף לחסום את הכביש. הכוח הצבאי במקום לא איפשר לתושבים לחסום ולכן התושבים עמדו בצד הכביש ומחו. כל זאת - עד לרגע הגעתו של קצין מג"ב, ששמו לא ידוע לי (הוא לא הסכים להזדהות). הקצין יצא מרכבו חמוש באלה וישר החל להכות. פעולתו הלהיטה תוך שניות את הרוחות והחלו דחיפות הדדיות שבהן אב מגונן על בנו שהותקף באלה.
במאמר זה איני רוצה להתעכב על אותו קצין מג"ב עבריין (סירוב להזדהות הוא עבירה על החוק), אני כן רוצה להתעכב על אותו מפקד פלוגה ועל דרך פעולתו. המפקד, בחוכמתו, ידע להרגיע את הרוחות, הבין שאנחנו בסוף אחים, עם אחד, חברים לעבודה וחברים לנשק. את המסלול שלו בצבא עברנו ביחד איתו. אותו "מתנחל" שעכשיו מפגין, עמד באותה שלושה עם המפקד בטירונות. מפקד הפלוגה הבין... את עבודתו הוא ביצע. הכביש נפתח למעבר כלי רכב. אבל לא פחות חשוב מזה, הוא ידע לא ללבות את האש ולא את הכעס.
לכן, מפקד כזה שנותן דוגמה אישית לחיילים כיצד לנהוג, ראוי לציון לשבח. לא אותו קצין מג"ב שנוהג כמו פיל בחנות חרסינה. נגד קצין המג"ב הוגשה תלונה במח"ש. אך יותר חשוב מהתלונה, למפקד הפלוגה נשלחה תודה.
בעימותים, על שוטרים כמו חיילים, לנהוג בחוכמה. איני יודע מי המפקד שהורה לחיילים להתאמן על תרחיש בו מתנחל מאיים עליהם עם סכין. מפקד זה ראוי שיודח. מפקד זה מלבה את השנאה ואת הכעס. אך מפקד שיודע להרגיע את השטח ולבצע את תפקידו בדרך ראויה ראוי להתקדם בתפקידיו. עם מפקד כזה אני אצא להילחם. אז לך, מפקד הפלוגה, רציתי לומר תודה! גם ברגעי סערת נפש הצלחת אתה - ובעקבותיך חייליך - לשמור על שפיות.
