איך אפשר שלא להעלות את איתמר על ראש מדורנו? 'כולנו איתמר'! לב כולנו באיתמר, ולבנו-לבנו עם משפחות הנפגעים; "אבינו מלכנו, עשה למען טבוחים על יחודך". ו"כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה'", כנאמר בפרשתנו.
והערת פתיחה למי שלא יודע; הישוב 'איתמר' נקרא על שם איתמר בן אהרן הכהן, זה מפרשתנו כמצוטט לעיל, אשר לפי המסורת קבור, יחד עם אלעזר ופינחס, בכפר עוורתא הסמוך.
כור אנרגיה וקרינה נתגלגל לידי מאמר של בעל טור בכיר ב'
עיתון החושבים', ואני מוצא לנכון לשתף את הקוראים בדברי כותב-מקלל הנמצא מברך. ההגיגן הנכבד משדך את פורענות הכור הגרעיני ביפן ל...טבח באיתמר, וכה דבריו:
"ההתנחלויות כמוהן כתחנת הכוח הגרעינית בפוקושימה: מפעל אדיר ממדים, בנוי לתפארת, אשר הוקם במקום הלא נכון על סמך הנחות שגויות. כפי שמקימיה של תחנת הכוח היפנית לא הביאו בחשבון שיום אחד האדמה תרעש בעוצמה של 9.0 בסולם ריכטר, כך גם מקימיה של ההתנחלויות. כפי שמקימיה של תחנת הכוח היפנית לא הביאו בחשבון שיום אחד הצונאמי יכה בה, כך גם מקימיהן של ההתנחלויות. ואולם גם שם וגם כאן האדמה רעשה, הצונאמי היכה. כפי שתחנת הכוח בפוקושימה הפכה לסיוט, כך גם מפעל ההתנחלות" (
ארי שביט 'הארץ', 17.3).
ראשית, תודה על המחמאות המקדימות: "מפעל אדיר ממדים, בנוי לתפארת". אני מוכן לקבל את אסוציאציה השוואתית זו ולהמשיך במהלך; ללא ספק, מפעל ההתנחלות ביהודה ושומרון הוא כור רב עצמה לכל המפעל הציוני הנאדר. כור זה מקרין אנרגיות ומתח גבוה לכל העם היהודי בארץ ובתפוצות. אלמלא כור זה, ואלמלא המתח החלוצי של מתנחלי לב ארץ ישראל, היינו מזמן מתחפרים בחשכת מדינת רצועת-חוף הנצלפת מגבעות קלקיליה ואום-אל-פחם.
די היה לשמוע את דבריה של שרידת המשפחה הנרצחת, הבת תמר, שכל הגיגיה נתונים לעתיד העם הזה בארצו-מולדתו. גור לך 'בכיר בעלי-דעה' מפני המיית ליבה ודבריה של נערת-התנחלות זו. חינוכה הטהור מגמד את דעתנותך.
והערת אגב, תמהני אם בעלי-טורים בתקשורת התנגדו, עד לפני שבועיים, בתקיפות דרמטית לתחנת כח גרעינית. כמדומני שזו נחשבת יותר אקולוגית מתחנת פחם ומאזוט, וכידוע דת האקולוגיה שלטת במחוזות התקשורת.
נשוב להתנחלות איתמר המבורכת, בעל כרחו של המקלל; אני מסכים כי לעתים יש צורך לקרר מעט את ליבת הכור למניעת התפרצות, ולשפוך צוננים על גובי 'תג מחיר', למשל. אני מסכים כי הבטיחות בכור קודמת לכל, ולפיכך אין לפרוץ את גבולותיו ע"י הקמת ישובים חסרי-גדר, למשל. אני מסכים כי ראוי מדי עשור לרענן את הטכנולוגיה ולעדכן את מבנה הכור. ובנמשל - מומלץ שלא לדבוק בסיסמאות העבר ולעדכן את המסרים ואת הניסוחים.
נשיאה בעול "וידום אהרן" (י,ג) אנו קוראים בפרשתנו. לאחר מות נדב ואביהוא עובר השרביט לאלעזר ולאיתמר "בניו הנותרים", כמצוטט בראש המדור. שני בנים אלו קיבלו אחריות ("פקודתם", "משמרתם") במסעות המדבר בנשיאת אהל מועד על-ידי הלוויים (ראו במדבר פרק ד). והנה, בעוד שאלעזר זכה בתפקיד המכובד יותר, מפקד בני 'הקהתי' המיוחסים, נושאי כלי הקודש העיקריים, איתמר הצעיר נשא בעול הקשה, הכבד, הסיזיפי; אחריות על נושאי קרשי המשכן, היריעות, המוטות וכל הכבודה הנערמת - משא בני גרשון ומררי. מי נכבד ממי?
לכל התמימים והקוראים בשטחיות בשבוע שעבר פרסמתי כאן 'שיח רבנים' דוא"לי המתארגן לעצומה בעד/נגד לא-חשוב-מה, העיקר להביע 'עמדה חזקה', ויהי מה! לשאלת תמימים רבים אודיע בשער בת רבים: הרשימה הייתה מהתלה פורימית, ולבי תמה על מי שלא הבין רמזים עבים כשק, או ששיער כי סצנה כזו תיתכן.
אכן, למען האמת, ככל יצירה ספרותית בין השיטין טמונה הצלפה בקורתית המובעת בצורת פרודיה, כמיטב מסורת 'רבני פורים'. דבר אחד חשוב לי להדגיש באוירה לא-פורימית; אני מתריע נגד זילות המושגים 'חילול השם' ו'קידוש השם'. למען השם, נא למעט בהטחת 'חילול השם' על כל פעולת יריב, ולחדול מהתפארות ב'קידוש השם'. ניתן להוכיח בקלות כי מה שבעיני קבוצה זו נחשב 'קידוש', בעיני מתנגדיה - 'חילול'.
חסידי סאטמר רואים במדינת ישראל 'חילול השם' נורא, ואנו, תלמידי הרב קוק רואים בה 'קידוש השם' דרמטי. אני מעדיף לנהל את הויכוח אתם לא במושגים אלו. מבלי משים אני נזכר באירועי 'סברה ושתילה' שהוכרזו ע"י רבנים כ'חילול השם' ולכן הפסדנו את המלחמה בלבנון...
