אל מחסום אייל הגעתי כמלווה לרעייתי וחברותיה במחסום "ווטש". מחסום אייל הנעול פוגש כבר בשעה שלוש לפנות בוקר את ראשוני הפועלים הממתינים לפתיחת השער. מאות רבות של פועלים מרחבי השומרון מצטופפים בימות הקרה ללא כל מחסה מפני גשם וכך גם בימות החמה. אין בנמצא מקום לשירותים לגברים ולנשים הממתינים בשעות בוקר מוקדמות. אין שעת פתיחה קבועה. ביום שהתלוויתי לרעייתי ולחברותיה נפתחה רק עמדת בידוק אחת בשעה חמש ועשרים בבוקר מתוך עשר עמדות. ההצטופפות והדחיסות במקום הייתה דומה יותר לדחיסות בהמות בדרכן אל השוקת. רבים שהגיעו למחסום בשעות שלוש-ארבע לפנות בוקר, יצאו לרחבה אחרי השעה שש בבוקר. וכאן ברחבה ממתין שוק העבדים - 20 שקל ב"סגולה"; 25 שקל ב"כפר הס"; 22 שקל ב"יכין". תוך משא-ומתן קצר הרחבה מתרוקנת. בטנדרים ובוואנים נדחסים עובדים פלשתינים כמו בהמות עבודה. אני משוכנע שאין רישיון הסעה ל-15-12 איש בוואן או בטנדר. אני, לתומי, מהרהר, האם אין לפחות אדם אחד בין האחראים על דרך ההתנהלות של מחסום אייל שחש צורך לשאול את עצמו שאלות. האם לא עלתה שאלה, או ליתר דיוק דאגה אצל האחראים, שמציאות נפיצה כזו תתפוצץ בסופו של דבר, וגם אם אין בהתפוצצות זו סכנת קרינה, יש בה סכנות קיומיות. מציאות זו אינה יכולה להימשך. לא ייתכן שאדם החי תחת שלטונה של ישראל בשטח C ייצא מביתו בשעה שתיים או שלוש בבוקר כדי להגיע למחסום אייל, ומשם להגיע לעבודה בסגולה, באזור התעשיה בפתח תקוה, או לעבודה חקלאית באחד ממושבי השרון, ויחזור לביתו בשעות הערב המאוחרות. מציאות זו שאנחנו יוצרים עלולה להתפוצץ לנו בפנים. האם האחראים על המדיניות במחסום אייל אינם ערים למה שצוברים בליבם פועלים, היוצאים מביתם בשעות הלילה כדי לעבוד שמונה-עשר שעות בשכר רעב, ועושים דרכם חזרה הביתה בשעות ליל דרך המחסום בו עברו בבוקר. מדובר ב"מאושרים" ש"זכו" לאשרות שהייה כדי לקבל יום עבודה בישראל. כן, מדובר ב"מאושרים", שזכו לחיי עֲבָדִים.

• לְמַרְגְּלוֹת הַר עֵיבָל
  אֲבָנִים יְשֵׁנוֹת מִתְכַּרְבְּלוֹת בְּאֵזוֹב
  מְנַסּוֹת לְפַנּוֹת מָקוֹם תַּחַת יָרֵחַ חִוֵּר
  לְשֶׁמֶש מַפְצִיעָה בְּפִיק בִּרְכַּיִם
  בִּינוֹת עצים כֵּהִים נָעִים בָּרוּחַ -
  יְרֵאוֹת מִקְּלָלָה
  שֶׁקָּבְרָה אֶת הַבְּרָכָה
  גַּם בָּהָר שֶׁמִּנֶּגֶד.
  יְרֵאוֹת מִקְלָלָה
  שֶׁהֶאֱמִירָה אֶשֶׁד אֵשׁ
  גַּם בָּעֵמֶק שֶׁנִּפְרָס.
  יְרֵאוֹת מִקְּלָלָה
  שֶׁתְּאַבֵּד אֶת שְׁמוֹתֵינוּ
  מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה.
  יְרֵאוֹת מִקְּלָלָה
  הַמְּצַעֶפֶת בְּעַרְפִלֵּי אֵשׁ
  עֵמֶק וְשִׁפּוּלֵי הַר זְרוּעִים בַּכְּפָרִים.
  יְרֵאוֹת מִקְּלָלָה
  מְהַלֶכֶת עַל כְּבִישִׁים מְבֻתָּרִים,
  לְצִדָּהּ הֲמוֹנֵי יָדַיִם מְגֻיָּדוֹת וְתַלְמֵי פָּנִים חֲרוּשׁוֹת
  יוֹצְאִים מִכּוּכֵי הָהָר וְהָעֵמֶק
  לִמְכּוֹר אֶת הַיּוֹם בַּשְּׁוָקִים
  הַקּוֹנִים גְּרָמֵי אָדָם מֵהַשּׁוֹמְרוֹן
  בְּעֶשְׁרִים שֶׁקֶל לְשָׁעָה אַחַת
  רַק אַחֲרֵי שֶׁיִּפָּתְחוּ שְׁעָרִים בְּמַחֲסוֹם אֱיָל.