נתחיל בתיאור עולמם של החמורים שמאז ומתמיד היו לעזר רב במשק הבית של הפלאח במזרח התיכון. החמור חרש את האדמה, נשא משאות על גבו, הוביל ילדים, נשים וגברים אל מחוז חפצם, תרם תרומה מכרעת להתפתחות החברה עד לפיתוח אמצעי תחבורה מודרניים ומכשירים חקלאיים ממונעים שהחליפו את החמור. בשנת 1997 הגיע מספר החמורים בירדן ל-14,117. שר האוצר הירדני, מחמד אל-חמור, הודיע השבוע על ביטולם של 13 חוקי מס רגולטיבים שיקלו על משקיעים ובעלי הון לנהל את עסקיהם כדי לקדם את הכלכלה הירדנית ולהגדיל את מספר המועסקים. מספר החמורים בירדן עומד היום על 5,327. מה הקשר בין חוקי המס לבין החמורים? ובכן, הצצה מהירה על מחקריו של הפרופסור אסמאעיל עבד א-רחמאן מאוניברסיטת ירדן, מראה כי בעת האחרונה, מאז שנות השמונים, מאז ההפרטות המאסיביות של חברות ממשלתיות, התפתחה שכבה חברתית של פלשתינים, אזרחי ירדן, שרכשו בעלות על חברות אלו ונעשו לעשירי המדינה. המגזרים הפרטיים הנשלטים על-ידי הפלשתינים הם מקור העושר של ירדן היום! מי ששולט עדיין במרחב הציבורי הם אותם ירדנים "מקוריים", אומר הפרופסור עבד א-רחמאן. המאבק בין הסקטור הפרטי לסקטור הציבורי נושא בחובו מאבק מעמדי/אתני. דורשי הרפורמות בירדן הם אלו אשר "איחרו את הרכבת" והמשיכו להישען על משרות ציבוריות בתעשיה הממשלתית, בחקלאות, בהוראה, במדיה, בצבא, בביטחון-פנים, ברפואה ועוד. מאחרי הרכבת הם ירדנים מקוריים שהייתה להם עדיפות בקבלת משרות ממשלתיות על פניהם של פלשתינים שנאלצו להתמקד בסקטורים פרטיים. מה הקשר לקומיקס? ב-2008 הוקמה חברת אנימציה בשם "ח'ראביש". המייסד, וואיל עטילי, טוען שהחברה הגיעה לרווחיות כבר לאחר שנתיים. השנה הרוויחה החברה 700,000 דולר ומעסיקה חמישה-עשר עובדים. לטענת עטילי, פלשתיני במוצאו, הסרת חוקי רגולציה עוזרת לצמיחת החברה ולהשגת רווחים מהירים ומאפשרת השקעות נוספות והעסקת עובדים נוספים. ח'ראביש משמשת כאילוסטרציה ליוזמות רבות של פלשתינים בעידן המודרני, אשר "הסתובבו" בעולם, רכשו השכלה, ידע מסוגים שונים ושבו ל"מולדת" להגשים את עצמם. ברי לכל שהחברה הירדנית עוברת שינוי מעולם של חמורים לעולם של אינטרנט ותקשורת סלולרית חובקת כל. השפעת השינוי על יחסי הכוחות המעמדיים מכרעת. חברות הסלולר, בעלי הזיכיונות לשימוש בספקטרום האלקטרומגנטי של ירדן (שימוש באוויר מעל ירדן) משלמים לאוצר הירדני מיסים המגיעים ל-58% מהכנסתם, קרי - 8% מסך התוצר הלאומי של ירדן. לא ניתן להתעלם מתרומתו של הסקטור הפרטי והשת"פ עם בית המלוכה וקרנות מלכותיות התורמות מלגות קיום לסטודנטים, לבתי-חולים, לעיתונות, למחקרים מדעיים ועוד. כיצד קרה הדבר? חברות הסלולר שנכנסו בצעדים מדודים בתחילת שנת 2000, גבו סכום דמיוני של 0.35 דולר עבור דקת שיחה. נתון זה לא תרם להנחלת השימוש בטלפונים סלולריים. כאשר החל לרדת מחיר השיחה לאור כניסת בעלי זיכיונות נוספים לתחרות, הואץ תהליך ה"התחמשות" בטלפון נייד. בגלל היעדר תשתיות נאותות לטלפונים נייחים, הפך הטלפון הנייד לנחלת כל. שיעור הטלפונים בירדן עומד על 101% מאוכלוסיית ירדן. סך המס המוטל על חברות הסלולרי מורכב ממספר מיסים עקיפים, ישירים וסמויים. ומה הקשר בין חמורים אנימטורים וסלולר? קשר ישיר. ככל שיורד מספר החמורים, כך עולה מספרם של אמצעי התעבורה (מידע וטובין) האלטרנטיביים. וככל שעולה מספרם של אמצעי התעבורה האלטרנטיביים, כך הולכת ונעשית הכלכלה למודרנית יותר, קרי - הופכת לנגישה, אינטרנטית, אוניברסלית, שאינה קשורה במסורות ובמגבלות תרבותיות מקומיות. ככל שעולה שיעורם של הפלשתינים בשורות הסקטורים הפרטיים השונים, כך הולך ויורד שיעורם של הירדנים ה"מקוריים" בשורות המשרות הממשלתיות ומשרות בחברות ממשלתיות העומדות להפרטה. חברות אלו הופכות להיות נחשקות על-ידי בעלי האמצעים מן הסקטור הפרטי. מצד אחד, עומדים בעלי האמצעים בפני רכישה שתאדיר את ממונם ומצד שני, עומדים ירדנים "מקוריים" בפני שוקת שבורה של היעדר משרות ציבוריות - דבר העלול להביא לידי התקוממות. שאלת הזהות הירדנית הופכת להיות קריטית בימים האחרונים ומובלעת אל תוך מאבקים הנושאים שמות אחרים. כל ויכוח, כל גידוף, כל תגרה עשויים להכיל בחובם גרעיני-מתח בין ירדנים לפלשתינים. כדי לממן את הגירעון הפיסקאלי, החליטה הממשלה להטיל מס של 4% נוספים על חברות הסלולר הנשלטות על-ידי הסקטור הפרטי. מס זה אמור לתמוך ברפורמות המוצעות על-ידי ממשלתו החדשה של מערוף בח'ית, שמטרתן הרגעת הרוחות הרעות הנושבות בממלכה. במכתב ששלח המלך לחברי הפרלמנט ולממשלה בשבוע הקודם, מדגיש המלך את תפקידו של הסקטור הפרטי ותרומתו לתהליכי השינוי הפוליטי, הכלכלי, התרבותי, אשר ירדן מתנסה בהם עתה במרחב הערבי, הלא רגוע. מאחר שאין טעם לגבות מיסים מבעלי החמורים, שמספרם הולך ומצטמצם, החליט אל-חמור לגבות מס יתר מחברות שבבעלות פלשתינים, האמורים להודות לממלכה על הכנסת האורחים הנדיבה מאז "נטשו" את מגוריהם בפלשתין.