"מקור" זה לא רק מקור של חסידה. זה גם כינוי מקובל וידוע למקור מידע אנושי המופעל באופן קבוע ו/או חד-פעמי על-ידי קצין מודיעין ברשות ממלכתית ואפילו על-ידי עיתונאי חוקר.
חשיפתן המתוקשרת של ליאורה גלאט-ברקוביץ' ו
ענת קם כמקור מידע עיתונאי של כתבים מ
עיתון הארץ, מטרידה מאוד את מנוחתי המקצועית. כמי שהפעיל מקורות מידע ברשויות חקירה ממלכתיות וגם ככתב חוקר לתקופה קצרה ב
עיתון הארץ לפני כ-12 שנה, לא ברור לי כיצד מקורות רגישים מסוג זה "נשרפים" בראש חוצות ובכותרות ראשיות ודרמטיות בכל אמצעי התקשורת. יש כמה עקרונות וערכי יסוד שמאוד ברורים לי ולאורם צריך לפעול ברגישות ובמקצועיות כאשר מפעילים מקורות, ולא משנה מהי זירת הפעילות אליה נשאבים המקור ומפעילו.
וליתר פירוט: למקור מידע מניעים רבים ומגוונים לשתף פעולה עם מפעיליו. המניע יכול שיהיה אידיאולוגי, כספי, נקמני ואפילו הרפתקני. המניע של המקור חייב להילקח בחשבון על-ידי מפעילו, אך אין לבסס רק על המניע את ההחלטה אם לפסול את המקור על הסף או להמשיך הפעלתו. ההחלטה על המשך הפעלה ראוי לה שתישען על איכות המידע ותרומתו לתחום הכיסוי, עליו מופקד המפעיל.
משעה שהתקבלה החלטה שהמקור מצדיק המשך הפעלתו, הוא יקבל כינוי מיוחד, כדי לחסות על זהותו האמיתית וכדי למדר את עובדת הפעלתו מפני אחרים, שלא אמורים להיות שותפי סוד. מקובל ואפילו מומלץ לבדוק את הרקורד של מקור מזדמן. הבדיקה כרוכה בשיתוף פעולה עם מפעילים מאותו תחום כיסוי בתוך הבית ומחוצה לו ברשויות מקבילות. במהלכה, נבדק הרקע האישי והמקצועי של המקור, על-ידי מי הופעל בעבר ואיכות תוצריו.
גיוס מקורות, טיפוחם והפעלתם השוטפת אינו עסק לחובבנים. מפעיל מקורות הוא מקצוע הדורש יכולת אישית מוכחת, בגרות ובשלות אישית, לצורך עמידה אל מול מסכת לחצים תובענית במיוחד. המקצוע הזה לא נרכש בהתכתבות עם שלוחה של אוניברסיטה מחו"ל בתמורה לשכר לימוד. המדרשות של קהילת המודיעין ובתי-הספר מטעם רשויות חקירה ממלכתיות אמונות על הכשרת המפעילים בתחומי הפעילות עליהן מופקדת כל רשות.
ייתכן שיש בתוכנו עיתונאים פעילים שעברו הכשרה ממלכתית בהפעלת מקורות. את ניסיונם המצטבר יכול שיבקשו ליישם בתפקידם כתחקירנים. עם כל הכבוד ליומרה ולכוונות הטובות, מסופקני אם מערכות העיתונים ערוכות לספק תשתית ראויה להפעלת מקורות לפי תורות הפעלה מקובלות וידועות לעוסקים במלאכה זו.
עולם העיתונות רווי תחרות אגרסיבית הדוחפת את העורכים והמוציאים לאור למקד מאמצים במכירה והפצה. הפעלת מקור איכותי, כרוכה בהוצאות ניכרות, שתמורתן העתידית לא ניתנת לחיזוי מבחינת כמותית וערכית. לעורכים שלי בעיתון הארץ, ואני מניח שגם בעיתונים אחרים, אין ולא היה את אורך הנשימה והכיסים העמוקים לשלם לכתב-חוקר את משכורתו החודשית ולקבל כתבת תחקיר אחת לרבעון.
ידיעות אחרונות הוא אולי העיתון היחיד החריג לטובה שאינו מעיד על הכלל. העורכים מבינים את סד הלחצים והדילמות בהם שבוי הכתב-החוקר. עם זאת, הם נאלצים להיכנע לתכתיבי השוק ולשורה התחתונה של כל מאזן כספי.