עניין האנדרטה שבצורת צלב בית המשפט פדרלי לערעורים בארצות הברית פסק בתאריך 4/1/2011 כי הצבת אנדרטה בצורת צלב בגובה של כ-13 מטר בבית קברות צבאי ב-La Jolla שבמדינת קליפורניה מהווה הפרת עיקרון הפרדת הדת מהמדינה. את התביעה נגד צורת האנדרטה הגישו פרטים וארגוני זכויות אדם וביניהם ארגון ותיקי מלחמה היהודיים.
בין היתר פסק בית המשפט: [22] The use of such a distinctively Christian symbol to honor all veterans sends a strong message of endorsement and exclusion. It suggests that the government is so connected to a particular religion that it treats that religion's symbolism as its own, as universal. To many non-Christian veterans, this claim of universality is alienating.
עניין הצלב ועליו ישוע הצלוב כחודשיים וחצי לאחר פסק הדין בעניין האנדרטה שבבית הקברות הצבאי ב-La Jolla פסק ביום 18/03/11 בית המשפט האירופי לזכויות אדם בשטרסבורג בהרכב מורחב - ברוב של 15 נגד 2, כי מותר להציב צלבים בכיתות בתי הספר. כך ביטל בית המשפט המורחב פסיקה קודמת של הרכב של שלושה משנת 2009 לפיה הצבת צלב נוגדת את עקרונות חופש הדת והמצפון.
הואיל ומדובר בעניין שהתעורר עקב עתירה של תושבת איטליה כנגד ממשלתה על הצבת צלבים בכיתות בהן לומדים ילדיה הרי שראשית כל עלינו לעמוד על השוני שבין הפרשה בארה"ב לבין הפרשה באיטליה. בארצות הברית מדובר באנדרטה בצורת צלב ובאיטליה בצלב שעליו פסלון של ישוע הצלוב. ישוע הצלוב שימש במהלך ההיסטוריה כעדות לייסורי ישוע מנצרת ולאחריות היהודים בצליבתו. בית המשפט התעלם מהעובדה שישוע הצלוב הוא סמל מובהק של הדת הנוצרית והשימוש שנעשה בו.
בית המשפט פסק כי הצלב שעל קיר בתי הספר האיטלקיים (וליתר דיוק - ישוע הצלוב, י.ב.מ.) הנו "סמל פסיבי" בלבד ואינו פוגע בעיקרון חופש הדת. התלמידים אינם משתתפים בתפילות ובשיעורי דת. המקרה של הצלב אינו דומה - לגישתו של בית המשפט, לתקדים מן העבר בו מורה שווייצרית שהתאסלמה נהגה להופיע בשיעורים בכיסוי ראש (עניין Dahlab) ונדרשה ע"י משרד החינוך להסיר את המטפחת מראשה. המורה פנתה לבית המשפט לזכויות האדם ונדחתה בנימוק כי איסור כיסוי הראש בא להגן על הנויטרליות של בית הספר בענייני דת הואיל וזיקה שבין הוראה והדמות של המורה עלולה להשפיע על האמונה הדתית של ילדים בגיל בית ספר יסודי ועל הוריהם.
קשה לקבל נימוקי בית המשפט. השאלה מה משפיע יותר על הילדים - ישוע הצלוב והמיוסר המשקיף אליהם ממעל הלוח, או המורה עם כיסוי הראש - אינה פשוטה וספק אם לבית המשפט היו הכלים הנדרשים כדי לפסוק בסוגיה כפי שפסק. לכן, פסק דינו של בית הדין בעניין הצלב צריך לעורר דאגה אצל כל אלה שעיקרון השוויון יקר להם.
נכון שבמקורו היה הצלב "סמל פסיבי" ולא סמל נוצרי. בהיותו פשוט מאוד -מורכב משני קווים המאונכים זה לזה , הוא מן הסמלים העתיקים ביותר ואומץ על-ידי הנצרות במאה השנייה לספירה תוך מתן פירוש משלה לסמל העתיק.
בהיסטוריה ובתרבות האירופית הצלב אינו "סמל פסיבי" כפי שקבע בית המשפט. יש לזכור את מסעי הצלב הרצחניים בדרך ל"ארץ הקודש" ואת "ממלכת ירושלים" ומלחמתה בתושבי הארץ. לאחר מסעי הצלב באו מסעי "החרב והצלב" ליבשת אמריקה ובמאה ה-20 משטר אחר שקם לא במעט בהשראת אותו צלב "הפסיבי".
נכון, לנצרות פנים רבות והיו בה ויש בה אנשים טובים ואוהבי אדם אך נראה כי פסק הדין של בית המשפט האירופי לזכויות האדם מבקש לשמר באירופה נצרות כפייתית שאינה מתיישבת עם חופש המחשבה והמצפון וחינוך לביקורת.
- בעניין מקורות הנוצריים של האידיאולוגיה הנאצית - [ראה קישור]
המהפכה הצרפתית, היכן? בכל הכבוד, פסיקתו של בית המשפט האירופי בדבר "הפסיביות" של הצלב נראית לא רצינית ומנותקת מהמציאות ומההיסטוריה, למרות שנכתבה על-ידי אנשים רציניים. יתכן שהפסיקה מעידה על כך שהמהפכה הצרפתית באירופה טרם הושלמה. כך התרשם לפני כ-100 שנה ומעלה תיאודור הרצל כאשר סיקר כעיתונאי את משפט דרייפוס, עת התגבש אצלו הרעיון כי, נוכח כישלון האמנציפציה, על היהודים לבצע 'מהפכה צרפתית' משלהם, בדמותה של ישות טריטוריאלית ריבונית שתשנה מיסודו את אופיים. אך נראה כי גם מהפכה זו טרם ניצחה. במקום מדינה, נראה שיש לנו "'תחום מושב', על כל תכונותיו ואורח חייו זה אלפיים שנות גלות", כפי שניסח זאת בחדות בני פלד.