מידרג ההסתמכות בחברות, ובמיוחד בחברות ציבוריות, מחייב התמקצעות ככל שיורדים בו כלפי מטה. ברור, בכפוף לבקרות המתחייבות, שדירקטוריון מסתמך על דיווחי המנכ"ל, המנכ"ל על דיווחי הסמנכלי"ם וכן הלאה. בחברה הנדסית אין הכרח שדירקטור או מנכ"ל יהיו מהנדסים, אך המהנדס הראשי חייב להיות כזה. בחברת ביטוח אין הכרח שהמנכ"ל או הדירקטור יהיו אקטוארים, אך בוודאי שהאקטואר הראשי חייב להיות בעל השכלה וניסיון מעשי בתחום.
בחברות ציבוריות ובחברות ממשלתיות אין הכרח שהמנכ"ל יהיה איש פיננסים מובהק, אך במורכבות הקיימת כיום הוא חייב להסתמך על סמנכ"ל שהשכלתו הפורמלית חשבונאית, הוא בעל ניסיון אמיתי ומעשי בחשבונאות, מומחה בתחומים המסובכים של הרישומים בספרים, במדיניות החשבונאית של החברה לרבות כל הקשיים העולים מיישום עקרונות ה-IFRS, באיתור וטיפול בסיכונים שונים לרבות סיכוני שווקים, מטבע, ריבית תפעול, מתמצא בשוק ההון לרבות דרישות הרשות לניירות ערך ההולכות ורבות, אחראי על יישום הבקרה הפנימית לרבות איתור נקודות תורפה, קביעה והפעלה של נוהלי בקרה, אימוץ ויישום מודלים לבקרת ההליכים ותיקון הליקויים, וכל הקשור ביישום ה-SOX הישראלי.
מכל האמור עולה שלא ניתן למנות סמנכ"ל כספים שילמד את תפקידו לאחר שיתמנה, במשך שנה או שנתיים, ובינתיים יסמוך על עובדיו, מה עוד שסמנכ"ל הכספים הוא החותם ביחד עם היו"ר המנכ"ל על הדוחות הכספיים, והחל מהשנה הנוכחית, לדרישת רשות ניירות ערך, הוא והמנכ"ל חותמים כי הם אישית מאשרים את מערכות הבקרה.
דרישות התפקיד המורכבות ברורות למקבלי ההחלטות בחברות הנסחרות ברשימת תל אביב 100, ובהן אין כמעט חריגים לכך שסמנכ"ל הכספים הינו רואה חשבון בהשכלתו ובעל ניסיון של שנים בעבודה חשבונאית ופיננסית ובכל שאר המיומנויות שפורטו לעיל. שום דירקטוריון לא ייקח על עצמו את הסיכון שבמינוי אדם, יהיה מוכשר ככל שיהיה, שכישוריו אינם עונים על הדרוש. אפילו הדרישות מן הדירקטורים, שאינם חברי ההנהלה הפעילה, הולכות ומחמירות, והיום נדרשת כל חברה ציבורית שלפחות חברי ועדת המאזן יבינו בדוחות כספיים, ועל חלקם להיות חשבונאים בעלי מיומנות פיננסית.
לא זה המצב בחברות הממשלתיות, בהן אחוז סמנכ"לי הכספים חסרי הכישורים עולה על שליש, דבר המאיים על יציבות החברה, על היכולת להסתמך על דוחותיה ועל מערכות הבקרה בה, ובצד האישי מביא לסיכון אישי גבוה של ההנהלה ושל חברי הדירקטוריון.
רשות החברות החליטה לתקן מצב בלתי סביר זה, ובחוזר מחודש פברואר השנה הינחתה את יושבי הראש ומנכל"י החברות הממשלתיות כי אין לחרוג מתנאי סף מינימליים במינוי סמנכ"ל כספים, ובהם השכלה מתאימה, מומחיות חשבונאית ופיננסית, היכרות עם סביבת החברה וניסיון מעשי של מספר שנים בתחומים אלה בהיקפים המתאימים לחברה.
על הנחייה זו, המובנת מאליה לכל דירקטור ומנכ"ל, ומתחייבת מצרכי החברה ומדרישות החוק והרגולטורים השונים, מערערים מספר גורמים באוצר, להם אין שום אחריות אישית לנעשה בחברות הממשלתיות. לא נשמעו נימוקים סבירים לעמדה המאפשרת מינוי מועמדים בלתי כשירים לתפקיד, וככל הנראה הסיבה היחידה לכך היא הרצון לשמור תפקידים טובים לפורשי האוצר, שעד כה היו מאגר עיקרי למינויים.
מרבית יוצאי האוצר הינם צעירים מוכשרים, ברובם כלכלנים, שבמהלך שירותם עסקו בעניינים מורכבים ברמת מקרו, והם כשירים להרבה תפקידים ניהוליים. הם אינם כשירים, בהיעדר השכלה וניסיון רלוונטיים, לשמש בתפקיד הפיננסי הבכיר ביותר בחברה גדולה. טוב עשתה רשות החברות שתיקנה ליקוי מהותי בהתנהלות החברות הממשלתיות. החברות והציבור כולו ייצאו נשכרים, ויוצאי האוצר המוכשרים ימשיכו למצוא תעסוקה אחרת ההולמת את כישוריהם.