שביתת האזהרה של הרופאים בישראל היא תגובה לפצע פעור שמכרסם בבריאותם של תושבי ישראל. המשכורות המבישות שמשתכרים רופאים שהקדישו בממוצע שתים-עשרה שנים ללימודים והתמחות, ומשתכרים בין 20 ל-42 שקל בשעה, זו לא רק בושה למדינה. זה הגורם לעזיבת רבים את המקצוע והמעבר לתתי-מקצוע מפרנסים יותר, או במקרים רבים - להגירה למערב.
משכורות הברוטו הגבוהות של רופאים שמשרד האוצר דואג לפרסם - הן מנת חלקם של מנהלי בתי החולים ומנהלי המחלקות בלבד. כל היתר - עושים לילות כימים, נאלצים לעבוד מ-7 בבוקר עד למחרת, רצוף, בתורנויות (אני אישית מכירה רופאים שעשו 15 תורנויות בחודש). מי יכול לעמוד בכך, ולמה לסחוט את כוחם ולגרום להם להיות מותשים וחצי רדומים במצבים המצריכים החלטות גורליות לחיי אדם? והאם יש הצדקה שעוזרת-בית תשתכר יותר מרופא מומחה (ללא התורנויות והכוננויות)?
רופא בישראל זה לא מקצוע מכובד. ההילה שעיטרה את הרופאים במאה שעברה - נגוזה ונעלמה. רובם בעצם מהווים פועלים שחורים במסגרות צרות אופקים של בתי-חולים או קופות-חולים. באחרונות לפחות יש להם עוד תוספת, הודות לשקלים שהחולה משלם בכל ביקור. לא כל רופא בבית-חולים יכול לפתוח קליניקה פרטית לשם השלמת הכנסה. הנזק שנובע מכל זה לציבור מתגלם, לדוגמה, בכך שרופאים נמנעים מלאשר לחולים בדיקות רפואיות רציניות, ובמקרים רבים הדבר מסתיים לא בריפוי אלא בסיום ההליך הביולוגי.
רמת הרופאים ויחסם לחולים יורדים. אין זמן להקשיב לחולה כדי לקבל תמונה מקיפה על הסימפטומים של מחלתו, על-מנת ליצור דיאגנוזה נכונה. כולם מכירים על בשרם את תחלואת מצב הטיפול בבריאות הציבור הישראלי. זקנים שחיים על פת לחם מהביטוח הלאומי הלא מספק, אינם יכולים לשלם עבור התרופות להן הם נזקקים, והמצב הולך ומחמיר. שביתת העובדים הסוציאלים בשבועות שעברו מוכיחה לאיזה כאוס אפשר להגיע בזמן קצר ביותר, לפני שנספיק להגיד "ג'ק רובינסון".
אין להבין מכך שהמדינה שלנו כה ענייה שאינה יכולה לספק את השירות. פשוט מאוד: חלוקת העוגה של האוצר אינה נכונה, ומספקת לא את הצרכים האמיתיים של העם.
מצב משכורות הרופאים, העובדים הסוציאלים, המורים והשוטרים חייב לעבור רוויזיה, למען שיפור הבריאות, הרמה התרבותית, וההתנהלות החברתית עליה הם מופקדים. בלא תגמול ראוי - לא יגיעו למשרות בתחומים אלה האנשים הראויים, והמדינה פשוט תהפוך לחלק מהמזרח התיכון - או באופן ממשי, אם עוד תתקיים, או שתחזור להיות חול ועפר, כמו שהייתה עד לעלייה הראשונה.
על קברניטי המשק לשבת ולעשות חשבון נפש: האם לזה שאפו אבותינו כשעזבו את מולדתם ועלו לארץ ישראל? האם על מדינה כזו כתב בנימין זאב הרצל בספרו "אלטנוילנד"? והאם כך תיארו בכתביהם זאב ז'בוטינסקי ושאר אבות האומה את המולדת החדשה-ישנה שלנו? תנו על זה את הדעת, חידלו להשמיץ ולחרחר מריבות. קחו עצמכם בידיים ותוכיחו שלא איבדתם את צלילות דעתכם מרוב תאוות שלטון. והמילים האחרונות מכוונות לאויב מבפנים.
