X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  מאמרים
טרפוד מינויי הבכירים הפך לתחביב החדש של אנשי התקשורת ושל הפקידים המשפטיים. כדאי שנפנים את העובדה שההחלטות הציבוריות החשובות בישראל מתקבלות במשרדיהם של וינשטיין, לינדנשטראוס ומייק בלאס, ובהיכלה של דורית ביניש. הממשלה רק ממליצה
▪  ▪  ▪
ניב רסקין. לא התבלבל [צילום: פלאש 90]
המצערת התקשורתית פתוחה בכוח מלא, ההדלפות הצהובות פורטות על נימי המצפון הצדקני של כולנו, מעמעמות את כושר השיפוט ומכניסות אותנו בקלות לוורטיגו ציבורי. קשה מאוד להיצמד למכשיר האופק המלאכותי ולהתנתק מהפטה-מורגנה המבוימת. אבל אסור להתבלבל: הסיפור פה הוא לא על טוהר המידות של מנהיגי עמנו, ולא על קומתם הרוחנית של שליחי הציבור בדור של עקבתא דמשיחא. בפשטות, זהו מאבק אכזרי וציני מסביב לסוגיה מאוד רגישה בדמוקרטיה הישראלית, והיא - מי פה המנהל, מי מקבל את ההחלטות?

מי אמר שאין אצלנו התייעלות והפקת לקחים?
בפרשת גלנט המשפטנים והעיתונאים עבדו קשה: בתחילה היה לנו "מסמך גלנט". הוא לא הועיל ועדת טירקל אישרה את המינוי. אז נדרשנו לתחקיר של קלמן ליבסקינד, לעתירה לבג"ץ של "התנועה הירוקה", לחוות דעת של לינדנשטראוס, למתקפה משולבת של הפובליציסטים ולהכרעת היועמ"ש וינשטיין שספק אם ראוי מבחינה ערכית להותיר בעינה את ההחלטה בדבר המינוי". רק אז התיישרו ברק ונתניהו עם כיוון הרוח וביטלו את המינוי.
אצל ניצב אורי בר לב כבר התייעלנו: סדרת כתבות 'סיכול ממוקד' במעריב ובידיעות; חקירה מתוקשרת במח"ש; יציאה מהארון של ד"ר אינס והחלטה של היועמ"ש לפתוח בחקירה בחשד להטרדה. בר לב פרש מהמרוץ למפכ"לות בבושת פנים, והלך הביתה לגרד את הנוצות והזפת.
אבל לשיא הגענו בפרשת אלי גביזון. המיועד לראשות השב"ס לא הספיק אפילו לפתוח את הבירות במסיבה לרגל מינויו. חוליות החיסול פעלו במקצוענות: מספר תלונות אנונימיות על עברו הרומנטי, פסוודו בדיקת פוליגרף במכון לא מוכר, הודעה מלשכת היועמ"ש על דיון בנושא, וזהו. אהרונוביץ' קיפל את זנבו בהכנעה, והודיע כי "צפוי קושי משפטי למינויו של גביזון לתפקיד". תחתיו קיבל את המינוי מפקד מחוז ירושלים, ניצב אהרון פרנקו. זמנית כמובן, עד לסיבוב המשפטי הבא.
וכמובן, עם ההצלחה בא התיאבון. ביום שני שעבר התבשרנו על מינויו של יורם כהן לראשות השב"כ. הדיו עוד לא יבשה על הידיעה ועיתון הארץ יצא במתקפה על "המינוי התמוה של ראש השב"כ". ידיעות אחרונות פרסם גם הוא כותרת שער: "רבנים לחצו על נתניהו". ניב רסקין לא התבלבל, ותמה בשידור חי בגלי צה"ל האם הרב דרוקמן היה מעורב במינוי הרגיש. רק גדעון עזרא נזעק להגן על ההחלטה והצהיר: "במקרה שלו - לא טירקל ולא אמא של טירקל ימצאו בו רבב".
בסאגת המינויים הזו קצב האירועים מסחרר: המצערת התקשורתית פתוחה בכוח מלא, ההדלפות הצהובות פורטות על נימי המצפון הצדקני של כולנו, מעמעמות את כושר השיפוט ומכניסות אותנו בקלות לוורטיגו ציבורי. קשה מאוד להיצמד למכשיר האופק המלאכותי ולהתנתק מהפטה-מורגנה המבוימת. אבל אסור להתבלבל: הסיפור פה הוא לא על טוהר המידות של מנהיגי עמנו, ולא על קומתם הרוחנית של שליחי הציבור בדור של עקבתא דמשיחא. בפשטות, זהו מאבק אכזרי וציני מסביב לסוגיה מאוד רגישה בדמוקרטיה הישראלית, והיא - מי פה המנהל, מי מקבל את ההחלטות? האם נבחרי הציבור שנבחרו בבחירות פתוחות לכנסת, או שכבת הפקידים והיועצים המשפטיים המתיימרים לדעת טוב מאיתנו מה טוב לנו?
צריך רק לזכור שנבחרי הציבור הביאו את הצרה הזו על עצמם. ועדת טירקל, או בשמה הרשמי "הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה", הוקמה בשנת 1999 בהחלטת ממשלה. מטרתה הראשונית הייתה להקל על עבודת הרשות המבצעת בהליך המינויים: "להבטיח את טוהר המידות במינויים הבכירים, ולבחון שמא דבקו פגם או דופי כלשהם במינויים המוצעים". בית המשפט העליון קפץ על ההזדמנות כמוצא שלל רב והרחיב עד מאוד את סמכויותיה של הוועדה:
"עיקר תפקידה של הוועדה המייעצת הוא, אפוא, לבדוק את המינוי המוצע מבחינת טוהר המידות במובנו הרחב של מושג זה, הן מבחינת האדם המוצע לתפקיד, הן מבחינת הגורם הממנה והן מכל היבט אפשרי אחר שעשויה להיות לו נגיעה לשאלת טוהר המידות הכרוך במינוי. פרשנות רחבה זו של סמכות הוועדה המייעצת נובעת מנוסחה של החלטת הממשלה ומהתכלית והמטרות שלשמן הוקמה הוועדה.... ביקורת מנהלית כאמור עשויה להיות אף רחבה יותר מן הביקורת השיפוטית, המתמקדת על-פי טיבה בבחינה האם נפל בהחלטה פגם משפטי" (בג"ץ עמותת אומץ נ' השר לביטחון פנים, 2007).
חדי העין הבחינו מן הסתם במוקש. קוראים לו "פרשנות רחבה". הוא שעושה את ההבדל בין "ועדה מייעצת" לוועדה שמקבלת בפועל את ההחלטה. שינוי במצב לא נראה באופק. ביבי מאמץ מיראה את הציווי של "אל תגעו במשיחי", וועדת השרים לענייני חקיקה תוקעת את רוב היוזמות הפרלמנטריות להפרדת רשויות. בינתיים כדאי שנפנים את העובדה שההחלטות הציבוריות החשובות בישראל מתקבלות במשרדיהם של וינשטיין, לינדנשטראוס ומייק בלאס, ובהיכלה של דורית ביניש. הממשלה רק ממליצה.

מהפכה פרלמנטרית
עשר שאלות על הסטרט-אפ החדש של המכון הישראלי לדמוקרטיה
▪  ▪  ▪

הסטרט-אפ החדש של המכון הישראלי לדמוקרטיה חוסה תחת הכותרת הבהולה: "ישראלים להצלת הדמוקרטיה". תחת המכון, הקים אריק כרמון גוף מחקר בראשותו של נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר מאיר שמגר. באירוע מתוקשר הגיש השבוע שמגר מסמך לכנסת ובו עשר המלצות לרפורמות מהפכניות במבנה הפרלמנטרי של כנסת ישראל. את המסמך מלווה קמפיין יחצ"נות ארצי. ההמלצות עוסקות לכאורה רק בשיטה ובמבנה, ולא בתוכן. השאלה היא כמובן האם המבנה הארגוני יכול להיות מנותק מאג'נדה.
בשורות הבאות נציג את הצעות המכון לפי הסדר שבו הן מופיעות במסמך, וננסה לתפוס את עמדת ה"איפכא מסתברא" ולהקשות על הרציונל של ההצעות:
1. הענקת תגמול כספי למפלגות המקיימות פריימריז פנימיים. המשמעות: פגיעה במפלגות הנבחרות על-ידי מנהיג בודד או ועדה מסדרת, כדוגמת שס או ישראל ביתנו. הבעיה: פריימריז הם רעיון הגיוני, אך כדי להתקדם בפריימריז המועמד צריך כסף, והרבה, מה שמעצים את בעיית יחסי ההון והשלטון. בנוסף, המאבקים בתוך המפלגה מפוררים את לכידותה, כשכל ח"כ נדרש לעשות לביתו ולאו-דווקא למפלגה.
2. התפקדות לחברות במפלגה בפיקוח רשם המפלגות. המטרה: למנוע התפקדות כפולה למפלגות שונות. הערה: רעיון טוב, אך כבר יש חוק שאוסר זאת. הבעיה היא שלא אוכפים אותו.
3. הצבעה לכנסת בפתק פתוח, הכולל לא רק בחירה במפלגה אלא גם דירוג של הח"כים בתוך המפלגה. המשמעות: השפעה של הבוחרים על הרכב המפלגה. הבעיה: כמו בהצעה הראשונה. מסירת כל הכוח לבוחרים תגרור תחרות פנימית קשה בין המועמדים וזו תוביל לשחיתויות. ביפן לדוגמה השיטה הזו נכשלה. העם היפני הבין שהוא נאלץ להתמודד עם שחיתות בלתי רגילה ועם שליטה של קליקות אינטרסנטיות בפרלמנט.
4. העלאת אחוז החסימה ל-4%. המטרה: למחוק את המפלגות הקטנות כדי להגביר את היציבות הקואלציונית. הבעיה: בחברה משוסעת כשלנו המשמעות היא פגיעה בייצוג נאות למגוון הקיים בעם. התכלית היא אומנם הגברת היציבות, אך כלל לא ברור שתכלית זו תושג. המפלגות הקטנות ייאלצו לחבור לגושים בינוניים, מה שיפגע ביכולת התמרון של המפלגות הגדולות ובסיכוי שלהן להרכיב קואליציה. יש להעיר שכלל לא בטוח שזה רע לימין. לדוגמה, כיום יכול נתניהו להחליט שהוא מוותר על האיחוד הלאומי ומעדיף את סיעת 'עצמאות', אך אם אחוז החסימה יעלה האיחוד הלאומי יחבור לבית היהודי ולשס, ואלה ייצטרכו ליישר איתו קו מבחינה מדינית, מה שיצמצם את גמישות הממשלה. דוגמה נוספת: המפלגות הערביות הקטנות ייעלמו או שייתאחדו, מה שכמעט יבטל את האפשרות להקמת קואליצית שמאל בישראל. אגב, בניגוד לטענת המכון, ישראל אינה ייחודית בעולם בעניין זה: בהולנד אחוז החסימה נמוך משלנו ועומד על שני שלישי אחוז, ובבלגיה יש יותר מפלגות מאשר אצלנו.
5. הגדלת מספר חברי הכנסת מ-120 ל-180. הנימוק: יש להקטין את היחס שבין מספר הח"כים לאזרחים המיוצגים, כך שכל ח"כ ייצג מספר קטן יותר של אזרחים. הבעיה: על-פי ההיגיון הזה צריך להגדיל את בית הנבחרים בארה"ב כך שיהיו בו 5,000 חברים ולא 435. לא בטוח שיש קשר בין מספר המיוצגים לכל נבחר לבין איכות הייצוג. ייעול העבודה הפרלמנטרית נעשה בדרכים אחרות, כגון מעורבות מומחים חיצוניים בדיוני הוועדות.
6. הגבלת גודל הממשלה ל-18 שרים. רעיון טוב, רק שלא בטוח שהוא דווקא מקדם יעילות. מספר השרים נגזר מצרכים קואליציוניים שהם מרכיב חשוב בייצוג, וגם ביציבות.
7. זכות ראשונים להקמת ממשלה לראש הסיעה הגדולה. התכלית: להגדיל באופן מלאכותי את המפלגות הגדולות. הבעיה: הדבר יכול ליצור עיוות דמוקרטי חמור. דמיינו סיטואציה (הגיונית בהחלט) שבה קדימה היא המפלגה הגדולה ביותר (31 ח"כים, מול 29 לליכוד), אך גוש הימין בכללו זכה ל-65-70 מנדטים. על-פי ההצעה, הוא לא יוכל להקים ממשלה. בנוסף, ההצעה דוחפת את הבוחרים להצביע הצבעה לא כנה: בוחרים שמאמינים במצעה של מפלגה קטנה ייאלצו להצביע לגדולה.
8. הפלת ממשלה רק בהצגת ממשלה חלופית. רעיון טוב, שכבר קיים בחוק (אם כי באופן חלקי).
9. בחירה אזורית לחלק מהח"כים. הבעיה: הרעיון מבוסס על ההשקפה המוטעית שבחירה אזורית היא בחירה אישית, אך לא כך המצב בעולם. בברטיניה לדוגמה רווחת טענה בנוסח "גם אם המפלגה העמידה חמור באזור שלי אני אצביע לו", כי הנאמנות למפלגה חזקה יותר. מי שבטוח יתמכו בזה הם קבלני הקולות שיעשו הון. בנוסף, המצב עשוי לפגוע במפלגות הקטנות ולעוות את היחסיות שבין המפלגות.
10. רפורמה ביחסים שבין השרים לפקידות הבכירה. המכון הישראלי לדמוקרטיה לא מפרט במה מדובר, אך זהו בוודאי רעיון ראוי. בראש ובראשונה יש לצמצם את סמכויותיהם של הפקידים המשפטיים. אחריהם את כוחם של נערי האוצר. לא ייתכן שכל פקיד אוצר שסיים אתמול את עבודת ה-MA שלו יתקע את מימוש מדיניות שרי הממשלה מבלי לתת דין וחשבון.

פורסם במקור: צדק, מוסף לדין, למשפט ולהלכה המצורף למקור ראשון
תאריך:  07/04/2011   |   עודכן:  07/04/2011
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
סיכול ממוקד
תגובות  [ 5 ] מוצגות  [ 5 ]  כתוב תגובה 
1
מה לעשות? זה בגלל השחיתות ל"ת
ומוטב שכך !!!   |  7/04/11 02:39
2
האשמה -
דן82  |  7/04/11 06:02
3
לסיכול הממוקד יש צבע מסויים.
ד.ט.  |  7/04/11 08:18
4
כבר בפתיחה אתה מסלף האמת !
לכותב הנכבד  |  7/04/11 14:48
5
שש ושמונה על הפנים
המומחה  |  7/04/11 16:35
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
דניאל גיגי
מאבקי העובדים של הרופאים, העובדים הסוציאליים והפרקליטים נכשלו    ההסתדרות הפכה לסוס טרויאני שמחבל בכל המאבקים החברתיים ומעקר את העוקץ ממאבקים אלה    המאבק החברתי הבא חייב להיות מאבק על בנייה של גוף שבאמת ייצג את העובדים ולא ישרת את האינטרסים של בעלי ההון ושל מגמות ההפרטה שמקדמת המדינה
דודו אלהרר
הנבזים ממחנה רעוּת הרוח עשו ועושים הכל כדי להכפיש ולהבאיש את ריחה של ישראל. ובאמת כבר אין כמעט אהדה בעולם לכל מה שקורה פה, רק בגללם. הם אחראים להתלקחות השנאה בעולם והם ורק הם ממשיכים לטפח אותה. עליהם להישפט ולרצות עונשים במרתפים אפלים
אברהם בן-עזרא
המוזר ביותר הוא, שמבקר המדינה לא הבין בעצמו כי הבדיקה אינה רלוונטית כאשר רק אחד נבדק. אין למה להשוות כי עלול להיווצר מצב של נקיטת איפה ואיפה כלפי בכירים ועלולים לשכוח את המציאות על אילוציה ולשקול שיקולים זרים. עלולים שלא להבדיל בין פעילות ממשלתית מחויבת וחיובית לבין פעילות חתרנית נגד המדינה, המונעת על-ידי גורמים עוינים למען האינטרסים של אויבי מדינת ישראל במטרה להכפישה ולהחלישה
עליס בליטנטל
חלוקת העוגה של האוצר אינה נכונה, ולא מספקת את הצרכים האמיתיים של העם. מצב משכורות הרופאים, העובדים הסוציאלים, המורים והשוטרים חייב לעבור רוויזיה, למען שיפור הבריאות, הרמה התרבותית וההתנהלות החברתית
יצחק מאיר
אני מביט בעצב גדול על העבר היהודי במזרח ובמערב, בו ידענו את סודו של חוש הפרופורציה וקיבלנו כל מכה ומכה ממכות שבע ועשרים ומאה מדינה בדמע אך גם בצחוק, בייסורים עם חיוכים, בידיעה כי הדרך היעילה ביותר להתגבר על טרגדיה היא לדעת שבעצם אנחנו דמויות במחזה קומי    הרשל'ה וג'וחא כסמלי מלחמת הקיום
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il