למרות שבג"ץ כבר הבהיר למדינה עוד קודם לכן, בפרשה קודמת, שזה אסור, שרי ממשלת ישראל אישרו לקיים האזנות סתר לשיחות של עו"ד עם לקוחו העצור, השרים הצביעו בעד הפרת החוק וקיום האזנת סתר ופשוט קבעו שהצבעתם היא ישיבה חסויה לצרכי ביטחון. 50 שנה חלפו ושיטות הממשלה לצפצף על החוק לא השתנו. האירוע הזה היה בישיבת ממשלה ביום 4 לדצמבר 1960 והאסיר היה אייכמן לפני משפטו.
אבל מה שמעניין זה לקרוא דברים שאומר בן-גוריון במהלך הישיבה. הוא לא מתלהם, הוא מודע להפרדה המתחיבת בין הממשלה לבין מערכת המשפט (מה שחלק מהשרים אחרים שוכחים בישיבה) ומדהים לראות איך הוא באמת נותן לנאשם את זכות החפות (בניגוד מוחלט למתרחש בימינו). הוא מתעניין בעיקר במימד ההיסטורי של המשפט, אבל קובע שאם יתברר שיש לזכות את אייכמן מאשמה, כך יהיה ולא יקרה דבר. הדברים מדהימים באיכותם ותוכנם כי מסתבר שלאמירות המוכרות של בן-גוריון על "לא חשוב מה יאמרו הגויים חשוב מה יעשו היהודים", היה עוד נדבך: ובתנאי שייעשה רק מה שצודק לעשות.
אתה קורא, וחושב להשוואה על ביבי ואולמרט וברק, ובא לך לבכות. הנה הדברים:
"יש לי רק הערה אחת, לא לצד המשפטי, בזה אינני רוצה להתערב. אני מתקומם מפני הנימוק: מה יאמרו הגויים. מה שלא יהיה, אנחנו צריכים להבטיח משפט הוגן, מה יהיה עם היהודים, אפילו עם הגויים, עלינו להיות הוגנים, אבל לא יתר על המידה. אין אנו רוצים שישפטו אותו אם הוא חף מפשע, אם הוא לא רצח אף יהודי אחד, אם לא עשה כל פשע שהוא. לדעתי העונש לא חשוב, האם יש עונש בעד רציחת שישה מיליון יהודים, אבל אנו רוצים לגולל כל הפרשה בפני כל היהודים, כי פרשת היהודים לא נתגוללה, אפילו לא בנירנברג. ג'קסון אומנם הכניס בדבריו פרק חשוב לבעיה זו, אבל לא נתגוללה הפרשה בייחודה וגם מצד איכותה - לא רק שישה מיליון יהודים נרצחו, נרצח לב העם היהודי, מיטב היהדות. גם בשביל העם שלנו, בייחוד בשביל הנוער שלנו, הם לא יודעים מה קרה. זה יהיה המשפט, זה הצדק, אם יתברר שאין לו שום יד באיזה דבר, נשחרר אותו, האם בזאת יש לנו חשד, אם אנו בטוחים בעובדים שלנו - מה הפחדנות מה שיאמרו הגויים, יאמר איזה גוי מה שיאמר. בעצרת האו"ם קם כל שנה מנוול האומר שצריך להשמיד את העם היהודי, על שום עם לא ירשו לו להגיד דברים כאלה, עלינו - מרשים, יאמר גוי איזה דבר, אבל אם זה לא צודק - לא צריך לעשות זאת.
|