כוחו של דיבור

תמצית הפרשה הינה בענייני הצרעת. אדם לוקה בצרעת, בביתו, בבגדו, או בגופו, בשערו, או בבשרו. על מה ולמה? לדברי חז"ל (מסכת ערכין טו ע"ב): "מצורע" - מלשון "המוציא - רע" - זה שמדבר לשון הרע. עד כדי כך שאמרו: "לשון הרע שקולה כנגד שלושת העבירות ביותר, עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים". "כל האומר לשון הרע עובר בחמישה חומשי תורה". מדוע? כידוע, ארבעה דרגות בנבראים בעולם. דומם, צומח, חי מדבר. האדם נקרא "מדבר". מדוע? במה שונה הוא מכל חיות השדה ומהחיות והעופות הנקראים "חי"? - במה חשוב הדיבור, יותר מאשר למשל השכל, או הרגש ... - מה שלא קיים אצל אחרים? התשובה: לדברי חז"ל, הדיבור הוא בגדר מראה, לאישיותו, כל מאוויו ופנימיותו. הדיבור הכלי היחיד ה"מבטא" את כל אישיותו של האדם. בדיבורו, האדם מראה את צניעותו, את טוהר מידותיו, בטון דיבורו, במילים שבוחר לדבר. במיוחד אם יש לו "חדשה" מרעישה והוא נוצר את לשונו, בכדי לא לפגוע ברגשות חברו, הריהו בגדר "גיבור הכובש את יצרו". וכך כתב הגאון מווילנא זצ"ל: "בכל רגע שאדם חוסם את פיו, הוא זוכה לאור הגנוז, שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער". חכמי המוסר הגדירו זאת בקסם לשונם: "הלשון הוא הקולמוס של הלב". לכן, הפליגו חז"ל ואמרו, שכל האומר לשון הרע עובר בחמישה חומשי תורה. כי קיימים חמישה סוגי לשון הרע, וכל אחת מהן מבואר בכל אחד מחמשת חלקי התורה. א. בספר בראשית - בבניו של יעקב, שהטוב שבניהם - יוסף, נכשל בהבאת דבתם רעה של האחים לאביהם - מה שהמיט גלות על יעקב ובניו. ב. בספר שמות - סוג גבוהה יותר של לשון הרע. כשאומר הקב"ה למשה שילך להוציא אתעם ישראל ממצרים, עונה משה: "והן לא יאמינו לי". לדברי חז"ל בגין זה נענש משה שלא להיכנס לארץ ישראל. ג. בספר ויקרא - סוג שלישי. בפרשתינו: מצורע - מוציא רע, המדבר על סוג של רכלן, ללא מטרה ומחשבה, רק כדי לספק את יצר הדברנות והמחלוקת. ד. בספר במדבר - סוג רביעי של לשה"ר: דיבה לאומית שהביאו המרגלים בשובם ממסעם לראות את הארץ. ה. בספר דברים - אנו מוצאים סוג חמישי של לשון הרע: המשפחתי! מרים אחותו של משה רבנו דברה באחיה על חיי המשפחה שלו, ולכן נענשה בצרעת. לאחר שהמצורע נרפא ממחלתו, הוא מביא בין השאר שתי ציפורים. מדוע? "לפי שהנגעים באים על עוון לשון הרע, שהוא מעשה פטפוטי דברים, לפיכך הוזקקו לטהרתו ציפורים, שמפטפטין תמיד בצפצוף קול" (רש"י). ויש להבין: מה רע בפטפוט כל עוד שאינו בגדר דיבורים אסורים, לשון הרע ורכילות, והונאת (צער) הזולת? - ללמדנו: כי נורא הדבר ללעוג לחבר, רשעות הוא לדבר לשון הרע, ולא להתחשב ברגשות הזולת, אך התורה מזהירה עוד קודם לכן: אל תהיו בגדר ציפורים! מדוע לצפצף, לדבר סתם כך...? הרי האדם הרציני, דיבוריו שקולים ומדודים, כל מילה ומשפט מחושבים, לכל סיפור יש כוונה ומטרה... למה לנבור בפטפטת אין סופית המביאה להרס ולחורבן?... הרמב"ן אומר, ש"ציפור" הוא כינוי לאותם עופות המשכימים בבוקר ומשמיעים קולם וצפצופם מעלות השחר. ולכן נקרא בוקר בלשון ארמית "צפרא". פרשתנו מלמדנו מהי ערכה של מילה, של דיבור. גדלותו ורוממותו של האדם השומר על לשונו מחד, לצד שפלותו במידה ואינו שומר על לשונו.

הפטפטת האין סופית

כלל גדול בידנו: כי אין דבר שאינו מרומז בפרשת השבוע. והרי הפטפטת השבועית הינו לא אחר מאשר בפרשה הנקראת "ביביטורס". לא אגזים אם אומר, כי אני פשוט נדהם כל פעם מחדש ממה שנקרא אצלנו: "התגלית העיתונאית המרעישה", והפעם כנגד ראש ממשלה מכהן, שכל פשעו הוא שאינו ממחנה השמאל, והניסיון הנוסף להפיל ראש ממשלה מכהן ולטעמי אף מצליח בכוח, ויהי מה... אין זה מתפקידה של עיתונות בריאה להתעסק בביבים ובעניינים שכל התעסקותם היא בסופו של יום פטפטת וברברת אין סופית שאינה מועילה לאיש ורק מולידה צרעת חברתית שאינה מתרפאת ולא תתרפא לעולם. זו דוגמה קלאסית לפטפטת האסורה, עליה מיקדנו מאמרינו זה. ברכת הצדיקים. רבים שואלים, מהו סוד כוחם של גדולי ישראל, והברכה שהם נותנים לבאים בשעריהם? - תשובה היא, כוחם בפה. מדוע? בגלל שהם כה שמרו על פיהם, כה עמלו קשה לא להיגרר אחר האינסטיקט הטבעי האנושי, לדבר ולפטפט על הא ועל דא, הרי שהם שמרו את כוח דיבורם רק לעת הצורך, והיות שכך, הרי שהם בגדר "צדיק גוזר והקב"ה מקיים". כל אדם ששומר על פיו, יכול לזכות שתפילותיו ובקשותיו יתקבלו בשמים.וזה, מכוח יסוד זה, כי אם ישמור על לשונו וינצור אותה גם כאשר הייתה לו "חדשה" מרעישה לספק 'לחברה', מכוח זה יכול לקבל שפע ברכה והצלחה.

מדוע נגאלו ממצרים?

חז"ל גילו לנו את אחת הסודות כיצד זכו בני ישראל להיגאל ממצרים. אחת מהם, "שלא שינו את לשונם". והביאור הפשוט הוא שדברו בלשון הקודש גם כאשר חיו 210 שנים במצרים. והביאור העמוק יותר, כמובא בספרים הק', כי את הציווי של ה' "ושאלה אישה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלות..." - שמרו הם כסוד כמוס, ולכן זכו להיגאל. נתאר לעצמנו סוד הידוע ל-5 חברים, יש חשש שזה יתגלה. ובוודאי כאשר מדובר בסוד השמור לעשרה חברים ויותר... המדובר בענייננו, בסוד שנשמר אצל מיליוני אנשים ונשים וילדים..זה עם מיוד הראוי להיגאל. כוחו של דיבור! איזה עצמה אדירה יש לה ללשון! לחיוב ולשלילה!,וכל המרבה לספר ביצ"מ הרי זה משובח!. בליל הסדר מצווים אנו "והגדת לבנך" - לספר סיפור יציאת מצרים. "וכל המרבה לספר הרי זה משובח". היות שזוהי תכלית שלימות האדם - לתקן את הדיבור, ובלילה זה של הגאולה עלינו להשתמש בדיבור לשבח והודיה לה' על כל אשר גמלנו, בעבר, בהווה, ובתקווה גדולה לעתיד. כי הרי "כל הנשמה תהלל י -ה" (תהילים קנ') - זוהי תכלית הבריאה. בברכת פסח כשר ושמח נתברך, יחד עם כל בית ישראל!.