תעשיית ההפחדות מבית מדרשו של השמאל ההולך ומתאדה (ששרידיו שולטים עדיין ביד רמה, רק בתקשורת ובמערכת המשפט, כאילו לא היו במדינה בחירות דמוקרטיות), אינה נותנת למציאוּת לבלבל אותה. עד כדי כך הם חיים בסרט, שהם מציעים לכבות את הדליקה באמצעות הטלת גלונים של דלק לתוכה. הפתרון ההזוי הוא פינוי חד-צדדי נוסף משטחים שבשליטת ישראל. העובדה שההתנקות החד-צדדית של שרון, לא הרשימה את העולם ורק הגבירה את תאוותם של החמאס וגרוריו, להגביר ירי קטלני לעבר ישראל, לרבות ירי טיל נ"ט לעבר אוטובוס ילדים צהוב - סוג של פשע נגד האנושות - אינה מעניינם. "הלקח מההינתקות מעזה", כתב הפרשן
עקיבא אלדר (
הארץ, 11.4.11), "הוא שהגיע הזמן להתחיל בפינוי ההתנחלויות מהגדה המערבית". מחרה-מחזיק אחריו
אלוף בן (הארץ, 13.4.11): "יש הגיון במהלך חד-צדדי המחולל שינוי יסודי בשטח, ובסופו נקבע גבול חדש, כמו בעזה". קראתם נכון: הלקח של ירי רבבות הטילים שנורים מעזה מאז ההינתקות ובגללה, הוא שדרושה הינתקות נוספת. איזה הגיון צרוף! והרי הלקח הברור שמשתי התנתקויות חד-צדדיות שגזרנו על עצמנו ברוב איוולתו, מעזה ומלבנון, הוא בדיוק הפוך, שאין להתנתק ללא התחייבות כלשהי של האויב.
מיליוני המילים במאמרי ההפחדה בתקשורת הישראלית והעולמית, וביטויים כמו צונאמי מדיני, עלולים להוות מכבש לחצים שיכופף, במעט או בהרבה, את מחברו של 'מקום תחת השמש', וזאת חרף קביעתו כי גבולות 67' אינם ניתנים להגנה, מפני שעליהם, בפרברי כפר סבא ונתניה, עפולה ובית שאן, יוצבו כני השיגור של החמאס, על-פי תקדים עזה והצבת כנים בפאתי אשקלון ושדרות.
מי שאיננו רוצה טילים בתוך תל אביב, ירושלים וחיפה, חייב להבין תחילה, שהפלשתינים טרם בשלים לוותר על חלום פלשתין השלמה מן הים עד הירדן, וכל עוד לא יפנימו זאת, באמת אין עם מי ועל מה לדבר. זו מציאות נכוחה, ושום איומי סרק לא יטשטשו אותה, גם לא דיבורים על צונאמי מדיני. הפלשתינים אינם מוכנים לוותר על תביעתם המופרכת ל'זכות השיבה' שתציף את המדינה במיליוני פליטים; הם אינם כשירים לחלץ מפיהם את הביטוי: מדינת ישראל היא מדינת הלאום היהודי; הם לא מסוגלים להצהיר בפה מלא כי הפתרון שיושג יהווה את קץ הסכסוך וישים סוף לתביעות נוספות, ואפילו לא נכונים לחדול ממסע ההסתה שלהם באמצעי התקשורת ובמערכות החינוך בכל הרמות כנגד "בני הקופים והחזירים".
מעבר לכל זאת: גם אם בתרחיש האופטימי ביותר הם יצליחו לעמוד בציפיות הללו, תמיד יימצאו בתוכם גורמים אלימים, שיטביעו כל הסדר שאינו כרוך במחיקת מדינת ישראל מהמפה, בדם יהודים ופלשתינים גם יחד, ויובילו למרחץ דמים רבתי. ראו למשל את סופו המר של ההומניסט הדגול ג'וליאנו מר-חמיס.