הכיפה המסתובבת של עמיר פרץ

עמיר פרץ הורה ואישר את פיתוח מערכת "כיפת ברזל" בתקופת כהונתו כשר ביטחון. כעת, פרץ מתלהב מכך. ההתלהבות של פרץ היא כאילו טבע חותמו בתפישה הביטחונית של ישראל, וכעת ניגש לטפל בכיפת הברזל החברתית, היא לעג לרש. "אני מביט על הדמוקרטיה הרגישה שלנו. כמה חובטים בה?", חבט פרץ בדמוקרטיה הימנית. הלא זהו אותו הילד מהמעברה שלא ידע את נפשו במינויו לתפקיד הרם ב-2006, שחבט את אחת החבטות המוזרות והמצחינות בדמוקרטיה הישראלית. ההונאה של פרץ לא רחוקה מההונאה של שרון שנבחר על כרטיס ביטחון ישראל והפך אותה לקרדום לחפור בה עם מהלך הגירוש. עמיר פרץ 2.0 יוצא לדרך חדשה-ישנה-חדשה. בהצלחה. רק לפני שאתה לוחש את מילות התקווה "עין לציון צופיה", אל תשכח לפתוח את מכסה המשקפת.

"נטפל בפער החברתי הגדל ובחיזוק מעמד הביניים. נתניהו לא סרבן שלום, הוא תחמן שלום" (עמיר פרץ, ברגע של בלבול). עמיר פרץ סחט אלפי תגובות שליליות באתרי האינטרנט גם בזכות המילים הללו: "אני פונה למי ששולט במדינה: איבדתם את הפרופורציות. קפצתם לכד ענק של חמאה ורק ראשכם מבצבץ, בולעים עוד ועוד. אך לא לעולם חוסן. אתם לא רואים שאתם יכולים להיבלע שם". ואנו פונים אליך, מר פרץ, כמעט באותן המילים: אתה איבדת את הפרופורציות בשנת 2006, אתה קפצת לכד ענק של חמאה ורק ראשך בצבץ, בלעת עוד ועוד. אם נתניהו הוא תחמן שלום, הרי עמיר פרץ הוא תחמן חברתי ואבק פוליטי. אלמלא הטעות של שמעון פרס המפסיד המתמיד, עת הפסיד לפרץ את ראשות העבודה ב-2005, פרץ היה נותר האיש שצועק עם המגאפון לצד עשן צמיגים של מפוטרי "לחם עבודה". כמו כל מזרחי טוב, פרץ לא שוכח מהיכן הגיע: "ספק אם במקום אחר, ילד שגדל במעברה וצמח בפריפריה, היה מקבל את ההזדמנויות שאני קיבלתי". צריך להסכים עם פרץ: במקום אחר איש כזה לא היה מקבל הזדמנויות שהוא קיבל. רק פה זה יכול לקרות. מדוע עמיר פרץ מזכיר את העובדה המזרחית הזו שוב ושוב? כל אימת שהריח החברתי עולה מצדו גם השד המזרחי קופץ, הרי פרץ לא הזכיר את המעברה עת נדרש לתפקיד שר הביטחון. הדבר רק מעלה את החשד שעמיר פרץ הוא תחמן חברתי ודמגוג מזן נחות. "לא היו לי שיקולי אגו", אמר פרץ בהתכוונו לימיו לתפקידו כשר ביטחון, אבל איך אפשר להסביר את פרץ ההתלהבות לנטוש את התפקיד החברתי תמורת התפקיד היוקרתי?