ז.זעירא ואשתו בּוּרגונלה פסחו ופסחו עד שהם קנו כרטיסים לשולחן הפסח של מלון הולילנד, שם התכבדה בורגונלה בְּעָלִיָה לתורת הקוּשיוֹת.
וכשנפתחה הדלת עבור אליהו, היא קיבלה את התשובה הניצַחַת לשאלתה מה נשתנה: במקום אליהו נכנס יקיר ירושלים, הלא הוא המשורר האוסטרי הדגול ז. פרויד – נביא שהיה מזוּקן לא פחות – והעלה אותה בסערה על המושב האחורי של המרכבה המוזהבת שלו, ואם לדקדק בקטנות אז הוא לא העלה אלא השליך, הִשְׂרִיעַ את הגבירה על הריפוּד המהוּהַ.
ודרך מנהרת הזמן-זה-כסף הוא הוציא אותה ממצרים.
ובמסעם במדבר היא כרגיל ניסתה להרגיש חמימוּת של בית, אז היא החליטה לאפות לו עוגה. הבגאז' של הכִּירכּרה היה אומנם עמוּס לעייפה במטילֵי זהב, אלא שלא נמצאה להם בדרכם אף פיצוצייה שמוכרת את הפרוֹדוּקטים הנדרשים.
אז היא אפתה לו עוגת מַן (מַן זה קיצור של מַנִי – מַתְכּוֹן מכּוּוָץ).
האם העוגה הזאת תפחה-החמיצה או שגם היא הייתה כּוּלה מצה? את פתרון החידה אפרסם רק אחרי החגים, כדי שיהיה סיפק בידי הגבירה לנסות לפתור אותה בכוחות עצמה.
ואם היא לא תספיק, אז אתן לה אוֹרכּה עד אחרי הזמנים והששון.
ובעצם גם אז לא, כי כמו שכבר נכתב על ארבעת האחים שיצאו מתוך ההגדה: "בשיר שלנו ידידַי / אסור לשאול יותר מִדַי".
