האו"ם החליט ב-29 בנובמבר 1947 על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, לצד מדינה ערבית. הנוסח היה Jewish State, הנוסח הנקוט בעולם בתרגום "מדינה יהודית". כשניסח בן-גוריון את מגילת העצמאות הוא נצמד להגדרה הזאת, ומנֵיה ובֵיה סתר אותה בהצהרה:
"...תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות". כאן צפונה המגבלה: אם לא-יהודים הם שווי מעמד - זו לא מדינה יהודית. ויש גם יהודים של זרמים דתיים שונים. הסתבכנו.
הרצל דיבר על "מדינת יהודים", ולא על מדינה יהודית. מה ההבדל? - מדינה יכולה להיות כזאת או אחרת על-פי ההוויה המתקיימת בה או על-פי חוקיה. מדינת ישראל יכולה להיות מדינת יהודים על-פי הווייתה, היינו רוב של יהודים הממלאים את הארץ בתרבות ובערכים לפי ההוויה היהודית. אם היא מדינה יהודית לפי חוקיה, ויש בה אזרחים שאינם יהודים - היא גזענית. "יהודים" ו"עם יהודי" מגדירים בני אדם. מדינה שרובה יהודים היא בהגדרה מדינתו של עמם. לעומת זה מדינה "יהודית" זה לא בני אדם אלא מושג, ומדינה אינה בית מושגים אלא בית אנשים.
לכן, טעות נפלה מידיו של בן-גוריון שבחר "מדינה יהודית", במקום כהרצל - "מדינת יהודים". התקבלות התיבה הזאת מסבכת אותנו. הראיה - מול העולם נאלצנו, בעיקר בחמש השנים האחרונות, להגדיר "מדינה יהודית-דמוקרטית". ואם "דמוקרטית" - מה יהיה עם רוב לא יהודי במדינה (אם יתגשם חזון גוש אמונים)? האם המדינה תהיה יהודית? נפסלה ההצעה להגדרה שהיתה יכולה למנוע את הבעיה - "מדינת העם היהודי וכל אזרחיה". האם אפשרית יהודית ודמוקרטית? - 25% במדינה הם דתיים, שעבורם חוקת התורה קודמת לחוקת המדינה. מחצית האחרים, לפי הסקרים, הם לאומנים, וחלקם בולשביקים. קרוב למחצית צעירי הארץ מסכימים עם האמירה שיש לשלול זכות בחירה מאזרחי ישראל הערבים. אם תשאל, יענו כי זאת מדינה יהודית. כל אדם סביר יסיק שאם עמדות כה רחוקות מדמוקרטיה נגזרות מהגדרה זאת - הסתבכנו מאוד. ראשונים נזהרו, והעניקו אזרחות לערבים שנשארו אחרי מלחמת העצמאות.
לכל ישות יש מטרת-על כפולה: ההישרדות - והייחוד. מה ייחוד מדינת היהודים? קוד ההֶצדק להקמתה - לקבץ את פזורתם וניצוליה אל ממלכת הריבונות של היהודים, למדינת ישראל. זהו חוק השבות. חוק בעייתי מבחינה דמוקרטית, ולא מקרה שלא נחקק כחוק יסוד. לכל ייחוד יש הגבלת הטוהר הדמוקרטי. בשיח הקודם טענתי ששני שבטים - לא מדינות - נאבקו על הארץ ב-48', והתוצאה היא בבחינת בריאת העולם, ואין לערער עליה. את חוק השבות יש להעמיד למבחן ההגינות, מול התוצאה שהייתה צריכה לקום מדינה פלסטינית. אז היה חוק שבות ליהודים למדינתם, וחוק שבות לפלסטינים למדינתם. במקומה באה לשטחים ירדן. לו קמה מדינה פלסטינית וחקקה חוק שבות לבני עמה למדינתה - בא הצדק האוניברסלי (במקום הפרטיקולארי) לחוק השבות הישראלי.
המדקדקים בדמוקרטיה במוחלט ילמדו את החיים: המושלם הוא האויב של הטוב. מה שמחייב הוא ה"ללא הבדל מין, דת וגזע", ובנוסח של ימינו - "יהודית-דמוקרטית". היינו, האזרחים הערבים שותפים בחברה ובמדינה.
אלא שאם לגבי חוק השבות יש צידוק העומד במבחן דמוקרטי (
עמוס עוז: טבענו בים ומצאנו קרש הצלה, ארץ ישראל), ההגדרה "מדינה יהודית" - בחברה ששיעור ניכר מחבריה מסויגים ממושג הדמוקרטיה - מקיימת ומעלה חוקים ומעשים ביטחוניים ופוליטיים המעוותים את ההוויה הישראלית החברתית והמדינית והפוליטית. אחיזה קיצונית בהגדרה "מדינה יהודית" ומעורפלת ב"דמוקרטית", היא הרשאה למעשים המנפצים את הקוד הגנטי של מהפכת הריבונות של העם היהודי, ויוצרים שיח ציבורי של אי-יושר וצביעות שמקומו רק במדינות חשוכות. פירוט הדברים יבוא במאמר האחרון בסדרה.
