בצילו של החופש - גלעד שליט

תארו לכם שהבן שלכם, האח שלכם, החבר שלכם, הבן זוג שלכם משרת בצבא, משרת בקרבי, שומר על המדינה מהאויב שמעבר לגבול. יום אחד הטלפון מצלצל והקול מעברו השני אומר לכם שאהוב ליבכם נמצא מצדו השני של הגבול ומוחזק על-ידי קבוצה של טרוריסטים. אותה קבוצה שהוא מגן על המדינה מפניה, שאהוב ליבכם בעצם נחטף ולא באמת ידוע מה הולך איתו. אבל מרגיעים אתכם ואומרים לכם שממש ברגע זה נשלחו חיילים לשחרר אותו. רק שבסוף נודע לכם שזה מבוטל, החיילים חוזרים על עקבותיהם בלי אהוב לבכם. מה הייתם מרגישים? סביר להניח שהייתם מרגישים עצב, כעס ואכזבה - עצב על כך שהוא נחטף ועדיין לא שוחרר, כעס ואכזבה על כך שהממשלה לא עושה שום דבר. סביר להניח שהייתם רוצים שהממשלה תעשה הכל ובדגש על הכל למען שחרורו של אהוב ליבכם מהשבי אל החופשי. בדיוק ככה מרגישה משפחת שליט. היא רוצה שהכל ייעשה בשביל להחזיר את בנה הביתה, לחיק המשפחה, לאותו החיבור האוהב של האמא, לאותו אוכל טוב של שבת, לאותה זוגיות, לאותם חיים נורמלים שנהרסו באמצע. עכשיו עצרו שנייה ותתארו לכם את המצבים הבאים: תארו לעצמכם: מחבל שעומד לבצע פעולת איבה כלשהי, במידה שהוא יהרג על-ידי הצבא או יתפוצץ בפיגוע הוא יעלה לגן עדן ויקבל את 72 הבתולות שלו. במידה והוא יתפס ויכלא, הוא יכנס למלון "רמלה איילון", יישב שם כמה שנים,ילמד על חשבון המדינה ואז כשהוא יסיים תואר ראשון לפחות הוא ישוחרר בעסקת חילופי שבויים ולאחר מכן, הוא חוזר לפעול כנגד המדינה ואזרחיה, הוא חוזר לתכנן פיגועים, הוא חוזר לרצוח, הוא חוזר לפגוע בכל דבר שקשור למדינת היהודים, הוא גורם לקורבנות רבים, הוא גורם להמון משפחות לאבד את יקירי ליבם. בואו תגידו לי אתם אם הייתם במקומו האם היה לכם מה להפסיד? אם הייתם במקום המדינה היה לכם מה להפסיד? תארו לעצמכם: משפחה שכולה שאיבדה את יקיר ליבה בפעולת איבה, המחבל האחראי נתפס ונכנס לכלא, לאחר כמה שנים מתבצעת עסקת חילופי שבויים והרוצח של אהוב ליבכם יוצא לחופשי. שימו את עצמכם לרגע בנעלים של אותה המשפחה, איך אתם הייתם מרגישים? נסכם ונאמר, שהכאב והרצון להפסיקו בכל מחיר מצד משפחתו של גלעד שליט מובן. כולנו היינו רוצים לראות את גלעד שליט שוב בבית בחייק משפחתו, אבל לצערנו לא בכל מחיר, עד כמה שזה כואב אי-אפשר להפקיר עם שלם, מדינה שלמה בגלל חייל אחד. רצוי לעשות הכל בגדר האפשר לשחרורו, זאת אומרת, רק דברים שלא יפגעו בבטחון המדינה ובתושבייה. במאמר הזה הראתי מספר זוויות ראיה שונות של אותו המקרה, הראתי איך שחרור אסירים יפגע בבטחון המדינה, יפגע במשפחות השכולות. עוד דבר שנורא חשוב לציין - המשא-ומתן אשר מתקיים כעת איננו משא-ומתן לשחרורו של גלעד שליט אלא משא-ומתן על המחיר המינמלי של החטיפה הבאה. לפי דעתי במידת האפשר יש צורך לעשות מבצע צבאי לשחרורו של גלעד, אין דרך אחרת, זאת היא הדרך היחידה שלא תפגע בבטחון המדינה (כמובן על-פי שיקולי אפשריות). זה היה זאב ז'בוטינסקי אשר אמר "הפקר דם ונפש למען ההוד הנסתר". ולפי דעתי כך אכן פועלת הממשלה. היא רואה את התמונה הכוללת ולא הצרה, היא רואה את האחריות שלה לכלל עם ישראל ולא לחייל אחד. אסיים את דבריי בכך שאומר שאני מקווה שנזכה לראות את גלעד כמה שיותר מהר חופשי ובחיק משפחתו אבל לא בכל מחיר, אלא במחיר שישראל אכן תוכל לעמוד בו.