הזעזועים הוולקניים במדינות ערב מסירים את "שומר המסך" מעל המזרח התיכון האמיתי עתיר האלימות, הפיצול, השנאה והבוגדנות אך נטול הוודאות, האמינות והדמוקרטיה. כתוצאה מקריסת מערכות השלטון הערביות, קורסות גם תפישות פשטניות המנחות מעצבי מדיניות ודעת קהל במערב וגם בישראל.
התוהו ובוהו הערבי שופך אור על הפער הדרמטי בין הדמוקרטיה הישראלית לבין סביבתה הערבית.
למשל, בניגוד לדעה הרווחת בישראל ובמערב, אירועי תוניסיה, מצרים, לוב, תימן, בחריין, עומאן וסוריה (וזו רק ההתחלה...) מחזקים את הכמיהה ארוכת-הימים של הרחוב הערבי לחרויות ולהטבות מבית היוצר של הדמוקרטיה הישראלית.
לדוגמא,
תעודת הזהות הישראלית קוסמת לבכירי אש"פ וחמאס וקרוביהם, כמו שלוש אחיותיו של איסמעיל האנייה, מנהיג החמאס בעזה, שהיגרו מעזה לתל-שבע בנגב. שתיים התאלמנו, אך מעדיפות להישאר תחת "הכיבוש הציוני", ובנה של השלישית משרת בצה"ל. המופתי של מזרח ירושלים, עכרמה סאברי, המסית את מאמיניו נגד יהודים, אינו מוותר על תעודת הזהות של המדינה היהודית.
כך גם חנאן עשראווי מבכירות הפתח', אבו-טיר ("הג'ינג'י") מבכירי חמאס בירושלים, אשתו של ג'יבריל ראג'וב, ועוד.
כ-150,000 ערבים לא-ישראלים וצאצאיהם (רובם מיו"ש) ביקשו וקיבלו ת.ז. ישראליות בין סוף 1993 לבין סוף 2003 כתוצאה מנישואין עם ערביות/ים ישראליות/ים. למספר זה יש להוסיף את עשרות האלפים - אם לא יותר - של שוהים בלתי-חוקיים ערבים המעדיפים לחיות תחת ריבונות ישראל ולא ברשות הפלשתינית.
גל אדיר של הגירה ערבית שנתית מיו"ש ומעזה, מאז 1950, נבלם ב-1967 כתוצאה מנגישות הערבים לתשתיות תעסוקה, בריאות, רפואה וחינוך בישראל והקמת תשתיות אלו על-ידי ישראל ביו"ש ובעזה. מימדי ההגירה הערבית השנתיים מיו"ש ומעזה ירדו באופן מהותי בשנות שיא העלייה לישראל, כתוצאה מהשתלבות הערבים בשוק העבודה בישראל. ערביי ישראל מתנגדים בתוקף לחילופי שטחים בין ישראל לבין הרשות הפלשתינית שישלול מהם אזרחות ישראלית ויהפכם לתושבי הרש"פ.
חלק ניכר מערביי מזרח ירושלים מעדיפים להישאר בריבונות ישראל לפי סקר דעת קהל מ-12 לינואר 2011 שהתבצע על-ידי "המרכז הפלשתיני לסקרי דעת קהל" בראשות נביל קוקאלי מבית סאחור, ובפיקוח "חברת פכטר לסקרי דעת קהל במזרח התיכון" מפרינסטון בארה"ב (
www.pechterpolls.com) ו"המועצה ליחסי חוץ" בניו-יורק.
ערביי מזרח ירושלים - בתחום העירוני של ישראל - הם בעלי תעודות ישראליות. רובם תושבים קבועים אך לא אזרחים, ונהנים מאז 1967 מהאפשרות לעבוד, לבלות ולשהות בתחומי "הקו הירוק", מחופש תנועה, ומזכויות שוות בתחום שרותי הבריאות, הפרישה, האבטלה, הנכות וההצבעה בבחירות העירוניות.
לפי ממצאי הסקר, 40% מערביי ירושלים יעברו לתחומי "הקו הירוק" אם שכונתם תימסר לרשות הפלשתינית, רק 27% יעברו לשטחי הרשות הפלשתינית אם שכונתם תוכר כשטח ישראלי ו-33% נמנעו מתשובה. 39% סבורים שסביבתם מעדיפה אזרחות ישראלית, רק 31% סבורים שסביבתם מעדיפה אזרחות פלשתינית ו-30% נמנעו. 35% מערביי ירושלים מעדיפים להישאר בריבונות ישראל, רק 30% מעדיפים אזרחות פלשתינית ו-35% נמנעו מתשובה. ניתן להניח שמורא ארגוני הטרור הפלשתיני גרע מאחוז מעדיפי האזרחות הישראלית.
מה יודעים ערביי ירושלים, יו"ש, עזה ו"הקו הירוק" על אבו מאזן ואנשיו שמעצבי-מדיניות ודעת קהל בישראל ובמערב מסרבים לדעת?! מתי יסירו ישראל והמערב את "שומר המסך" ויתמודדו עם זהותם האמיתית של אבו מאזן ואנשיו?!
