פרשת רצח תאיר ראדה תמה, אך לא נשלמה. צוות של חוקרים ועורכי דין עדיין לא אמרו נואש בניסיון לשכנע את הרשויות המשפטיות להורות למשטרה למצות כיוון חקירה נוסף, אשר הוזנח לשיטתם, ולפיו בני נוער עשויים היו להיות מעורבים ברצח.
עורכי הדין ורד כהן ורענן בר-און, אשר הגישו בחודש פברואר 2011 עתירה ל-בג"צ נגד היועץ המשפטי לממשלה, בעניין רצח הילדה תאיר ראדה ז"ל, שיגרו באמצע חודש מרץ פניה אישית ליועץ המשפטי לממשלה בטרם יעביר לבג"צ את תגובת משרדו לעתירה. העתירה הוגשה בשמם של המהנדס דורון בלדינגר, מומחה לוידאו וסאונד, אשר היה עד הגנה במשפט נגד רומן זדורוב, שהורשע ברצח, וכן בשמו של ד"ר חיים סדובסקי, אשר אף הוא היה מעורב בהגנתו של רומן זדורוב.
עורכי הדין הפועלים, כמו העותרים עצמם, בהתנדבות מוחלטת, ללא כל שכר, מדגישים, כי לא ייצגו ואינם מייצגים את רומן זדורוב, שהורשע ברצח, ועתירתם כלל אינה נוגעת לעניינו של זדורוב, כי אם לחקירת בני נוער המעורבים לכאורה בביצוע הרצח, ואשר חקירתם לא מוצתה. במכתבם, מעמידים עורכי הדין בר-און וכהן את היועמ"ש על האינטרס הציבורי המובהק שבחקירת בני הנוער המעורבים לכאורה ברציחתה של תאיר ראדה ז"ל.
למי שייכות העקבות? התעלומה שבית המשפט לא הצליח לפענח בית המשפט הרשיע (14.9.10) את רומן זדורוב ברצח הנערה תאיר ראדה בשירותי בית הספר "נופי גולן" שבעיר קצרין. שלושת השופטים - אב בית הדין יצחק כהן,
חיים גלפז ואסתר הלמן החליטו "פה אחד להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו.”
על-אף ההרשעה החד-משמעית ונעדרת הספקות, נותרה סוגיה אחת, רבת משמעות מבחינת חקירתית ומשפטית, פתוחה מבלי שהמשטרה או בית המשפט מצאו לה הסבר מתיישב על הדעת, והיא נותרה בהכרעת הדין כתעלומה שעשויה להישאר סתומה לנצח.
על מספר עובדות אין מחלוקת. תאיר ראדה נרצחה בתא שירותים וגופתה נמצאה שרועה על האסלה, כשהיא פונה לכיוון ימין. הרוצח גרם למספר חתכים בגופה של תאיר, והחמור והקטלני בהם היה בצווארה (מעין "שחיטה”), שגרם לאבדן דם רב ולמותה. על האסלה, מיכל ההדחה של השירותים ועל המחיצה הפרידה בין תאי השירותים נמצאו עקבות תואמות מוכתמות בדם, שאינן תואמות את נעלי רומן זדורוב. חוקרי המשטרה סברו בתחילה, כי אלה עקבות הרוצח שיצא מן התא ואף שחזרו ותיעדו בווידאו את היתכנות היציאה מהתא בדרך זו. רומן זדורוב יצא מהתא בעת השחזור שנערך עימו בקפיצה מעת דלת הכניסה, כאשר ידיו אוחזות את מחיצות התא.
סרגיי גורליק, בן 47, יליד בלרוס, תושב טורונטו ומנהל מוסד חינוכי בברמפטון, העיר מיד לאחר שראה את סרט השחזור, כי שיטת הקפיצה מעל לתא השירותים כפי שביצע זדורוב תואמת את שיטת האימונים בצבא רוסיה, וכך גם מלמדים את בני הנוער בקורסים קדם צבאיים.
חזרה לעובדות שעליהן אין מחלוקת. הרוצח, מגואל בדם שניתז מהעורקים הראשיים בצווארה של תאיר, ירד משירותי הבנות בקומה השנייה לשירותי הבנים בקומה הראשונה, שטף את הסכין בה בוצע הרצח וניקה את הדם מגופו ובגדיו.
תיאור העובדות בכתב האישום "בהמשך, נעל הנאשם את דלת התא מבפנים על-מנת לעכב את גילוי גופת המנוחה, ויצא מן התא: הנאשם טיפס על גוף המנוחה, דרך עליה בשתי רגליו, נאחז בדפנות התא מלמעלה, וקפץ החוצה.
"הנאשם נמלט משרותי הבנות ומן הקומה השנייה. הוא נכנס לשרותי הבנים הנמצאים בקומה הראשונה, שטף את הסכין וניקה מעליו את דמה של המנוחה. בהמשך, חזר הנאשם למקלט, החליף את בגדיו, והמשיך בעבודתו עד סוף יום העבודה בסמוך לשעה 17:30.”
תיאור העובדות בפסק הדין "כאשר המנוחה עמדה ופניה לכיוון הדופן הימנית של התא וניסתה לסגור את דלת תא השירותים, כאמור השני מכיוון הכניסה, מנע זאת הנאשם, שלף את הסכין אותה החזיק לצורך עבודתו ושיסף את גרונה של המנוחה.
"בהמשך לשיסוף הגרון, חתך הנאשם את המנוחה באמצעות הסכין פעם נוספת בצווארה וגרם לפצעים בחזה, בפניה ובידיה.
"החתכים כתוצאה ממעשי הנאשם כמיוחס לו, גרמו לדימום מסיבי, המנוחה התמוטטה בתא השירותים כאשר היא שרועה על מושב האסלה.
"הנאשם נעל את דלת התא מבפנים על-מנת לעכב את גילוי הגופה, יצא מהתא בטפסו על גוף המנוחה, דורך עליה בשתי רגליו, נאחז בדפנות התא וקופץ החוצה (לעניין זה ראה להלן גם בשחזור וגם בביקור במקום).
הנאשם נמלט משירותי הבנות ומהקומה השניה, נכנס לשירותי הבנים המצויים בקומה הראשונה, שוטף את הסכין, מנקה מעליו את דמה של המנוחה, חוזר למקלט, מחליף את בגדיו וממשיך בעבודתו ועד השעה 17:30.”
לשופטים אין הסבר לעקבות הבלתי מפוענחות שלושת השופטים העניקו משקל רב לשחזור הרצח ע"י רומן זדורוב, והם קובעים בפרק אודות "משקל השחזור", כי "השחזור ע"י הנאשם תאם במובנים רבים את ממצאי זירת הרצח.” קיומן של עקבות זרות על האסלה, מיכל ההדחה והמחיצה בין התאים, וכן ההערכה המוקדמת של המשטרה שמדובר בנתיב ההימלטות של הרוצח, אינו מערער את התפיסה לפיה זדורוב הוא הרוצח. להלן יובאו הקטעים הרלוונטיים מתוך פסק הדין.
עדות זדורוב אודות דרך יציאתו את זירת הרצח "הנאשם נשאל כיצד יצא מהתא, האם קפץ מעל קירות התא (לצדדים), הנאשם ענה בשלילה ותאר כיצד קפץ מעבר לדלת התא, כאשר הוא מנקה עם חולצתו את חלקה העליון של הדלת בה נגע (ת/26, 19:48:20).
"מתאר כיצד הלך לשירותי הגברים, שטף את ידיו ואת הלהב ופנה לחדר המורים להכין לעצמו קפה, לאחר ששתה את הקפה, חזר לשירותי הגברים שם וראה מספר טיפות דם על הרצפה ליד האסלה (ת/27, בעמ' 11-12).”
היעדר טביעת אצבעות של זדורוב בזירת הרצח "כפי עדותו של יורם אזולאי, אחר שהזירה כולה לרבות שירותי הבנים נסרקה, הוטבעו מאות אנשים בטביעת אצבע, ביניהם כל הנחקרים בתיק, חשודים, תלמידים ועובדי בית ספר בעלי נגישות לזירה (ראה נ/94; וכן עמ' 160, 797 לפרוטוקול).
"בפועל, חלק מהדגימות נמצאו כבלתי ניתנות להשוואה, ומאלו המתאימות לעריכת השוואה, לא נמצאה אף לא טביעת אצבע אחת הזהה לזו של הנאשם (נ/326).”
עקבות בלתי מפוענחות בזירת הרצח "נקבע כי על גבי מכסה מושב האסלה, נמצאת עקבה חלקית של נעל, מוטבעת בדם השונה מכל הנעליים שהתקבלו לבדיקה. על גבי מכסה מיכל ההדחה ועל הקיר המפריד בין התא השני לשלישי, נמצאות שתי עקבות חלקיות, כנראה מאותו הדגם שהותיר את העקבה שע"ג מכסה מושב האסלה (שם, בעמ' 5).
"ההגנה ניסתה להיתלות באילן קיומן של שלוש העקבות הללו ולטעון כי עקבות אלו שייכות לרוצח האמיתי. נטען, כי לא ייתכן שעקבות אלה הוטבעו ע"י מי מצוות החילוץ או המחפשים, שכן גופת המנוחה נמצאה שעות ארוכות לאחר הרצח, פרק זמן בו נקרש הדם, לפיכך כיצד נוספו לקדמת התא טביעות נעליים טבולות בדם שנקרש זה מכבר?
"עלי לדחות את הטענה, לבד מהעובדה כי עניין קרישת הדם הינו סברה מדעית אשר לא הוכחה בחוות דעת מתאימה, הרי בפנינו כעובדה ממצאי חוות דעתו של שור (ת/362), לפיה נמצאו מספר עקבות כתואמות לנעלי העד מרדכי בן צור, החובש ורמי דאודי, אשר נכחו בזירה שעות ארוכות לאחר הרצח.
"לעניין עקבות אלה העיד שור :
"ברור שלתוך תא השירותים נכנסו אנשים רבים, חלקם אנחנו יודעים, החובש, בן צור, כל מיני אנשים שאת נעליהם קיבלנו לבדיקה וחלק מהעקבות בדם לא מצאנו על-ידי מי הוטבעו, אין לי ספק שחלק מאותם אנשים היה בתוך תא השירותים ורגליו, נעליו טבלו בדם שהיה על הרצפה. בכל זאת מצאנו עקבות חלקיות ביותר מחוץ לתא השירותים, עקבות חלקיות ביותר על הקורה, עקבות חלקיות נוספות שברור שמעידות על כך כי אלו שדרכו בתוך המקומות האלה לא נתפסו על ידנו או נעליהם" (עמוד 505 לפרוטוקול).
"אף ששור תיאר את התרחיש ההגיוני ביותר, ואין להוציא מכלל אפשרות כי אחד מהנוכחים הרבים בזירה הוא זה שהותיר את העקבות, כאשר בלהט האירועים לא זכר לשחזר כיאות את התנהלותו בתא, עדיין לא עלה בידי המאשימה ליתן מענה חד-משמעי לקיומן של העקבות, יכול ועקבות אלה נותרו כתוצאה מתרחיש אחר אשר אין מתפקידנו לנחש.
"במלאכת הכרעת הדין הניצבת לפתחו של ביהמ"ש, אין הוא יכול להשיב לעיתים על כל שאלה העולה, אם מצד הסניגוריה ואם מצד המאשימה. יכול ויהיו שאלות אשר לעולם תישארנה ללא מענה...
"עוד אומר לטעמי, כי יכול ויהיו מקרים שבהם החללים החסרים יהיו משמעותיים כדי כרסום בחומר שהוצג ככזה, אך עדין הכרעת בית המשפט הינה על סמך החומר שהוצג, לא אחרת, אין בית המשפט יוצר מלא מחסר; והשאלה הינה, האם בחומר בפניו השכילה המאשימה להוכיח אשמת נאשם מעבר לכל ספק סביר ולא אחרת.”
האומנם רק תשב"י יתרץ קושיות ובעיות? בסיכומו של דבר, בית המשפט מודע היטב לבעייתיות הרבה הקיימת בעובדת הימצאותן של עקבות זרות בשלושה מקומות, והעשויה להעיד על דרך הימלטות הרוצח. ואולם, מכיוון שהמשטרה זנחה את הערכתה הראשונית ששייכה את עקבות אלה לרוצח, בית המשפט אינו נוקט עמדה בנושא, ולמעשה קובע, כי קיימת בהחלט אפשרות שעקבות אלה בוצעו לא ע"י הרוצח, אלא ע"י אחד מאנשי צוות המשטרה או הסיוע הרפואי שהגיעו למקום.
הקושי הגדול בעמדת בית המשפט מצוי בכך, שאיש מבין אלה שנכחו בזירת הרצח לאחר מציאת הגופה לא ציין שטיפס על האסלה, מיכל ההדחה ומחיצת התא כדי לעבור לתא הסמוך. יתר על כן, מרגע מציאת הגופה עם פריצת הדלת, הפך תא השירותים לזירת רצח על כל המשתמע מכך. כל תאי השירותים היו פתוחים באותה עת, צוותי משטרה ורפואה נכחו במקום, והאפשרות שאדם כלשהו ימצא לנכון לטפס מתא השירותים בו בוצע הרצח לעבר התא הסמוך נראית בעליל בלתי סבירה לחלוטין.
בלתי סבירה נראית גם ההנחה שמאמץ בית המשפט, ולפיה ייתכן שאדם שטיפס במעשה חריג ביותר וללא כל הסבר הגיוני מתא שירותים אחד למשנהו בעוד כל תאי השירותים פתוחים, ובעת בה תא השירותים הוכרז כזירת רצח ומגואל בדם רב, לא יזכור שעשה כן.
תוכן ישיבת מועצת קצרין ביום לאחר הרצח עורכי הדין ורד כהן ורענן בר-און ממשיכים לתבוע את מיצוי כל כיווני החקירה בפרשת רצח תאיר ראדה, כשהם מכוונים לעבר האפשרות שבני נוער היו מעורבים ברצח. לפני מספר ימים הועברו לידיי עותקים של מסמכים פנימיים החושפים את האווירה בקצרין מיד לאחר היוודע דבר הרצח.
אחד המסמכים הינו
פרוטוקול של ישיבת מליאת מועצת העיר קצרין מיום 7 בדצמבר 2006, יום לאחר רצח תאיר ראדה. אורי זכריה, חבר המועצה אומר בישיבה, כי "היו כתובות רבות על הקיר", ומביא תימוכין לדבריו במעצר של בני נוער בגין שימוש בסמים קשים ימים אחדים לפני הרצח, ובפניה של הורים להקים "סיירת הורים מתוך תחושה שיש כאן בעיות אמיתיות." ראש מועצת קצרין, שמואל (סמי) בר לב אמר, כי "בעיות סמים אלכוהול [בקצרין] הם במינונים נמוכים לעומת כל מקום אחר בארץ." לדבריו, לפני שנה [2005] הצטרפנו לפרויקט אס"א (אלימות, סמים, אלכוהול) בליווי צמוד של משרד החינוך."
לעיון במסמך המלא (ההדגשות בצבע צהוב מופיעות במסמך שהועבר לידיי, אך אינן מופיעות במסמך המקורי).
