בסוגיית ליקויי בנייה לכל צד לדיון יש מומחה מטעמו המבהיר מהבחינה המקצועית את דעתו מנקודת ראותו של מי שמינה אותו. בדרך כלל, הצדדים ממנים מהנדס או אדריכל בעוד שבית המשפט ממנה מומחה, בין בהסכמת הצדדים ובין ללא הסכמתם, שכן אין בית המשפט זקוק להסכמה זו.
ישנם שופטים אשר נמנעים מלמנות מומחה מטעם בית המשפט אלא אם הוא מומחה מוסכם. ראה בעניין זה את פסק הדין של השופט המחוזי צבי א' טל [לימים - שופט בית המשפט העליון] בת"א 469/88 זעפרני ואח' נ' רמט בע"מ [מובא בספר "עדות מומחה" מאת א' בן עזרא בהוצאת "שי" 2001 עמ' 505] - להלן ציטוט דבריו שם:
"הצעתי לבאי-כוח הצדדים כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט במקום המומחים מכל צד. בא-כוח הנתבעת הסכים לכך. אך בא-כוח התובעים לא הסכים לכך. מכיוון שכך לא ראיתי לכפות מינוי מטעם בית המשפט, שכן מומחה כזה לא היה בא במקום המומחים של הצדדים אלא בנוסף להם. עלי איפוא להכריע בין המומחים".
ישנה דרך נוספת, והיא, לכפות מומחה על הצדדים ואחר כך "לכפות" על הצדדים להתיישר לפיו או בכל מקרה לתת פסק דין על-פי דברו של המומחה שמונה על-ידי בית המשפט "כזה ראה וקדש" - אולם בדרך זו הצדק לא נעשה.
מכיוון שהצדק צריך לא רק להיעשות אלא גם להיראות, ראוי כי כאשר מומחי הצדדים הם מהנדסים או אדריכלים - לא ימונה מומחה מטעם בית המשפט מי שהוא בעל השכלה נחותה מהם, כגון, פקח-בנייה או הנדסאי.
יש להבהיר, היקף הלימודים של מהנדס כפול בשנים ויותר מכפול באיכות המקצועית והעיונית מזה של ההנדסאי. זאת ועוד, בתום הלימודים של המהנדס/האדריכל, חובה עליו כדי לקבל רישיון מטעם רשם המהנדסים לעשות התמחות [סטאג'] ולעמוד בבחינות.
יש שופטים שלא סופרים אפילו את תקופת הוותק, כניסיון מועיל, של המומחה בטרם קיבל רישיון מרשם המהנדסים. להלן פסק דינו של השופט ע' שרון בת"א 524/82 יוסף סוקולר נ' אורי פלח [לא פורסם, מובא בספר הנ"ל בעמ' 219]:
"לעומת חוו"ד זו, העיד מטעם הנתבעים המהנדס יוסף גיא ומוסר חוו"ד [מוצג/6]. לפי חוו"ד זו קיבל בשנת 1970 תואר ראשון באוניברסיטה של ברה"מ ובשנת 1973 תואר של אינג'ינר באוניברסיטה של אודסה. לטענתו יש לו ניסיון מקצועי של כ-15 שנה בארץ ובחו"ל בתחומי הבניה השונים [ייאמר בשלב זה כי ברור שחלק מהשנים הנ"ל איננו מהווה ניסיון כמהנדס, כיוון שרק בשנת 1973, כ-6 שנים לפני מתן עדותו, הוסמך כמהנדס]".
לפיכך, מצופה כי כאשר מומחי הצדדים הם מהנדסים או אדריכלים - לא ימונה כמומחה מטעם בית המשפט הנדסאי האמור להכריע ביניהם, לפחות כדי שהצדק ייראה.
ויש לכך גם השלכה מקצועית, כפי שיובהר במקרה הבא, בו מונה מטעם בית המשפט הנדסאי בניין כמומחה כדי שיכריע בין מומחי הצדדים. מדובר בת"א 17905/07 גוטמן ואח' נ' פנורמה צפון בע"מ, המתנהל בבית המשפט, שם מונה כמומחה מטעם בית המשפט - הנדסאי בניין.
בחקירתו נשאל מהו שטח האוורור הדרוש לחלק מסוים שבדיון אשר לפני כן קבע כי האוורור של אותו חלק הוא תקין, וזו השאלה אשר נשאל:
"אני שואלת לגבי שתי הדירות, אני מפנה לחוות דעת ביטון עמוד 15, דלת המחסן, יש בדלת 69 חריצים, בכל שורה 23 חריצים ס"ה 69 חריצים, עובי כל חריץ 0.6 ס"מ אורך כל חריץ 8 ס"מ, ס"ה 380 סמ"ר. האם זה תואם את הדרישות לאוורור חדר שירות, אני חושבת שזה קטן פי 9...." [להבהיר, שטח האוורור הדרוש על-פי התקנות לחדר שירות הוא 0.3 מ"ר שהם 0.3x10000 = 3000 סמ"ר].
תשובת המומחה הייתה:
"לא נראה לי סביר שהשטח הוא 3.3 סמ"ר, אם יש צורך אני מוכן לבדוק שוב..." ועולות השאלות: - מה משמעות "לא נראה לי" ומה עניין זה למידות של שטח ולהמרת סמ"ר למ"ר - פעולה חשבונית הנלמדת בבית הספר היסודי?
- מדוע צריך למדוד פעמיים פריט של שטח - כמובן, על חשבון הצדדים ששילמו את השכר עבור ההגעה הנוספת לדירה?
ובאותו תיק, אכן היה מומחה בית המשפט בדירה פעם נוספת, מדד באריכות ובדקדקנות, אך לא כלל תוצאות המדידה וחשבון המדידה כפי שהבטיח בחוות דעתו המשלימה בטענה [טענה חדשה] כי לא צריך שם כלל אוורור - טענה לא נכונה, אף אם בית המשפט יקבלה, וטענה שלא נטענה בחוות הדעת העיקרית שכן הוא לא צפה פני עתיד ולא ידע כי יידרש לחשב המרת סמ"ר למ"ר....
