אני כותב מאמר קצר זה מספר ימים לא קטן אחרי חוויה מצמררת בבית המשפט לתביעת קטנות. כל הנכתב כאן נכון לאמיתה, אך מכיוון שיש לי בסה"כ הערכה מרובה לעבודת הקודש הנעשית בבית המשפט הישראלי, וכן הערכה מלאה לעבודה הקשה ששופטים רבים מבצעים בתפקידם כפוי הטובה ימים כלילות על כן לא אציין את שמו של בית המשפט ואת מקומו. אך הזעזוע הקשה שעברתי בבית המשפט לתביעות קטנות פשוט לא מש ממני. להלן פרטי המקרה כפי שהצטיירו בעיני.
התובעים מגיעים בזמן לאולם המשפטים, השופטת איננה באולם, השופטת מגיעה באיחור של חצי שעה בדיוק לקחתי זמן. חצי שעה לאחר המועד הנקוב, נכנסת השופטת לאולם, מפעילה את המחשב שלה ובלי להתנצל מתחילה את השפיטה.
האדם הראשון מגיע לדוכן ובידיו כרית עור גדולה בצבע שחור. הנתבע אינו מופיע לדיון על-אף שיש אישור הזמנה חתום על ידו. כמו-כן הוא הגיש בזמן כתב הגנה. השופטת לוקחת על עצמה את התפקיד של הנתבע, שואלת את התובע מדוע הצבע השחור אינו מוצא חן בעיניו, היא דווקא חושבת שהצבע השחור יפה והולם את הסלון, הנתבע מספר על החוזה שהוא חתם עם הנתבע ומציג אותו בפני השופטת, אני הזמנתי את הספא באפור, אני לא רציתי שחור, אני דיברתי מספר פעמים עם המוכר אך הוא אמר שהוא אינו יכול לספק ריפוד עור אפור על-אף שחתם על החוזה.
התובע סיפר כי ניסה להעביר את הספא לאחיו אך הוא לא רצה ספא שחורה, השופטת ממשיכה בלהט לייצג את הנתבע, ומנסה לשכנע אותו כי הוא התובע לא בסדר, כי הנתבע לא יכול לספק את אשר חתם עליו, בעינה אומנם הריפוד שחור אך הוא בכול זאת נראה אפור כהה נוטה לשחור, בגלל תחנוניו של התובע היא לבסוף נותנת פסק דין כי הנתבע יחזיר לקונה (התובע), את כספו וכמובן בתוספת הוצאות משפט. כל זה מתנהל ב-15 דקות כאשר הנתבע לא נוכח באולם בית המשפט והשופטת בלא הצלחה מרובה מנסה לייצגו בצורה מעוררת בחילה.
