אותו בית המשפט , אותה השופטת כמו בחלק הראשון.
עולה לדוכן נוסע בחברת תעופה אירופאית ,הוא צריך לטוס ממדינה אפריקנית לאירופה, בחברת תעופה מערב אירופאית . בגלל תקלה המטוס לא ממריא, הנוסעים יושבים במטוס שלוש שעות בלי לקבל מים או מזון, לאחר שלוש שעות הנוסעים מוצעים לטרמינל בשעות הערב, שם יושבים הנוסעים לסידור עד אשר יתוקן המטוס , הנוסעים יושבים בטרמינל עוד כארבע שעות, לא מקבלים אפילו כוס מים שלא לדבר על כריך, בטרמינל בגלל השעה המאוחרת סגורות נקודות המכירה למזון וכן הדיוטי פרי. הנוסעים לא מקבלים כל יחס,יש נוסעים חולים, יש הזקוקים למים לשם נטילת תרופות , לחלקם הגדול של הנוסעים לא מסודרים חדרי לינה בבית מלון, הנוסע וחברו מחליטים לקחת מלון על דעת עצמם לאחר שהם מבלים בהמתנה לסידור כל שהוא וללא כל התייחסות ואפילו כוס מים לא מקבלים וכול זה במשך שבע שעות תמימות .הם נותנים לנציגה של חברת התעופה את פרטי הטלפון שלהם בכדי שיודיעו להם מתי הטיסה בחזרה, הנציגה מבטיחה להתקשר, דבר שלא עשתה אותו עד לרגע זה. למלון הם נוסעים במונית, בלילה, במדינה אפריקנית מסוכנת, תוך כדי סיכון חיים, מגיעים למלון, משלמים עבורו. בבוקר הם פוגשים את צוות המטוס במלון, בארוחת הבוקר. הם מבקשים מהצוות שיודיעו להם מתי הטיסה בחזרה. כמובן שהצוות לא הודיע להם עד היום מתי הטיסה. לאחר שבאקראי לקראת שעות הערב הם רואים את צוות המטוס יוצא מהמלון ואז הם שואלים את הצוות האם יוצאים לטיסה ואכן כך הדבר (כמובן שלא מוצע להם להצטרף לצוותו), הם לוקחים מונית לשדה התעופה. כמובן שבשדה התעופה יש חוסר ארגון מוחלט.
לאחר שגם הטיסות בחזרה אורגנו בצורה ארכאית הנוסע פונה לבית המשפט לקבל את הוצאותיו בחזרה: המלון, המוניות, המזון, וכן פיצוי על כל העוול שנגרם לו.
חברת התעופה כמובן לא ענתה לכל פניותיו המרובות אשר שלח הנוסע. התעלמה ממנו כמו מאוויר.
הנוסע בצר לו פונה לבית המשפט בתקווה כי כאן יקבל פיצוי על סבלו הרב, חברת התעופה כמובן התכסתה בכתב ההגנה בחוקי יאט"א. בבית המשפט מופיע גם עד מטעם התובע. אדם אקראי שטס באותה טיסה והנוסע הכירו רק בשעת החזרה לישראל. כל מה שטען הנוסע התובע קיבל חיזוק של העד מטם התובע: שגם בו זלזלו, גם לו לא סודר מלון, גם הוא ניחש מתי הטיסה בחזרה, גם לו חברת התעופה לא ענתה ואף זלזלה בו.
השופטת עשתה את כל העולה ביכולתה בכדי להצדיק את חברת התעופה.
להלן דבריה בקצרה: אז היכן הקבלות של המונית, הנוסע כולל העד מעידים שאין קבלות של מוניות במדינה הזאת. אם תבקש קבלה, זה יהיה היום האחרון לחייך, זאת אפריקה, זאת מדינה מסוכנת. היכן הקבלה של המזון? הנוסע מציג קבלה אחת על שתייה של שני בקבוקי שתייה וכוס של יין וכן כריך. השופטת "יורדת" על הנוסע: "מה אתה שותה בו-זמנית שני בקבוקי שתייה, "אתה גם רוצה לקבל פיצוי על כוס היין " (במקרה מחירה של אותה כוס יין הוא כ-9 שקלים). "מה אתה עוד רוצה?". התובע מבקש לקבל פיצוי, השופטת נוהמת מספר דקות: "מגיע פיצוי, מגיע פיצוי". וחוץ מזה אומרת השופטת" "אין קבלות. אין על מה לפצות. אולי נסעת עם אחרים למלון? היית חייב להשיג קבלה". אומר לה התובע: "אין קבלות במדינה הזאת. תבקש קבלה זה היום האחרון לחייך". עונה השופטת: "מי אמר לך לנסוע לשם. אין קבלה - לא תקבל דבר".
"על כוס היין לא תקבל פיצוי, את הקבלה המסכנה על הכריך נחלק לשתיים כי בטח חצי כריך אכל החבר שלך וכן בקבוק המשקה השני גם כן הוא שתה", יש צורך להבין - הנוסע היה תקוע במלון יממה שלמה עד לטיסה בחזרה.
לבסוף פוסקת השופטת כי יש להחזיר את מחיר המלון וכן את הפיצוי המובטח, שהיא השופטת כל כך הבטיחה לתת. הפיצוי: חצי מחיר הארוחה בהורדות שונות. אם אתם תוכלו לנחש מה הפיצוי תזכו לסוף שבוע בפלאפליה שכונתית. הפיצוי, קוראים יקרים, הוא 35 שקלים. אז מי אמר שאין צדק בבתי המשפט כאשר יש שופטים כגון אלו? לא ציינתי כאן את שם השופטת ואת שמה של חברת התעופה. יש שופטים אחרים בבתי המשפט, ויש שופטים .
בעתיד אפקוד את אולמה של השופטת הזאת כדי לנסות ולהביא מהגיגיה הנוספים. יש שופטת במדינת ישראל.
