כאשר שמעתי על כך שארגון החמאס הודיע על כניסתו של גורם מתווך חדש לשיחות המו"מ על גורלו של גלעד שליט, לא כל-כך נדהמתי. לצערי הרב, התנהלות המו"מ (לפחות מנקודת המבט התקשורתית) היא על אש קטנה. לא אתפלא אם יחליפו את המתווך, כי הנוכחי ככה"נ הפך כבר ללא רלוונטי. למחרת הבנתי את גודל הטעות. החמאס מנסה להכתיב תנאים לכל הצדדים, ובראשם לו עצמו, ואילו אנו – כפתי מאמין – נאלצים להתיישר לפי תנאים אלו, משום שאנו חפצים בשחרורו של גלעד שליט בכל מחיר.
לטענת החמאס, המתווך הגרמני הנוכחי – גרהרד קונארד – מעל באמונו. לא ניתן לסמוך עליו יותר, והוא לא כשיר – בעיני חמאס – להמשיך ולנהל את המו"מ על שחרורו של גלעד שליט. החמאס אף הגדיל לעשות השבוע כאשר ציין מיהו יורשו החוקי של קונארד. כל שאר הצדדים המעורבים במו"מ לא הכירו את הנושא כמובן.
בהתייחס לנושא הזה, אמשיך את קו המחשבה של פרשנים דגולים ממני כדן מרגלית ואחרים. החמאס עשה כאן טריק, שלו שתי משמעויות עיקריות: האחת, משיכת זמן נוספת בהתנהלות המו"מ, מתוך ניסיון לגרום למשפחת שליט להפעיל לחץ על הממשלה; והשנייה היא קביעת תנאים בשטח, כראות עיניהם. החמאס איננו סומך על קונארד, כך שהוא ישאף למצוא גורם לגיטימי אחר שיוכל להוביל את המו"מ. האינטרס כאן ברור: החמאס איננו רוצה להיתפש כמי ש'שם מקלות בגלגלים' של תהליך המו"מ. במידה שהחמאס יצליח במהלך שהוא מנסה לעשות כעת, לממשלת נתניהו לא תהיה ברירה אלא להתיישר לפי עקרונות החמאס. אחרת, נתניהו עלול להיתפש כמי שמכשיל בעצמו את תהליך המו"מ על החייל החטוף שלו עצמו.
האמירה שתפסה את עיניי יותר מכל בפרשה הזו הייתה האמירה כי על קונארד לא ניתן לסמוך יותר, מאחר שהוא מתקרב יותר ויותר לעמדותיו של ראש-הממשלה הישראלי,
בנימין נתניהו. אומנם על ניסיונו המקצועי של קונארד ניתן להטיל ספק, אך האמירה שציינתי כאן (השייכת לנציגי ארגון חמאס, כמובן) היא אמירה בעייתית. אני מניח שאמירה כזו נובעת מכך שממשלת-ישראל הציעה כבר הכל לשוביו של שליט. בשונה ממה שמשפחת שליט אולי חושבת (או, אולי איננה יודעת), יכול מאוד להיות שמתבצעים כעת תהליכים נשגבים להצלת בנם. כה נשגבים, עד-כי אפילו המתווך הנייטרלי כל-כך מגרמניה מתחיל להסכים שהרצון להצלחת המו"מ קיים רק בצד אחד – זה הישראלי.
אני חושש לשאול מה יקרה בהמשך? האם כאשר יגיע שליח חדש שייאלץ להסכים עם עמדת ממשלת ישראל גם הוא יוחלף בשליח בעל "פתרונות יצירתיים" יותר? כי ברור שכך לא ניתן להמשיך. הרי ברור שאין עתיד רחוק לתהליך מו"מ בו צד אחד מעוניין לצאת הצודק. נקודה.
ממשלת-ישראל הציעה כבר הכל, כנראה. כך, לפחות, ניתן לראות מהמהלך האחרון של ארגון החמאס. גם אם בשחרור אסירים עסקינן, כנראה שיש גבולות אדומים. עם כל הכבוד למשפחת שליט שרוצה את בנה בחזרה, בטוחני כי גם שליט עצמו היה רוצה לשוב הביתה מבלי לסכן את בטחונה הרעוע גם כך של מדינתו. חייל הוא חייל הרבה לפני שהוא בן-אדם. כיצד ישקוט מצפונו של החייל בידיעה כי שיבתו מן הכפור עלתה בביטחון מדינתו שלו?
אין ספק, גם אני רוצה לראות כבר את גלעד שליט שב לזרועותינו בריא ושלם. עם-זאת, נכון להיום ברור דבר אחד: אין פרטנר בצד השני. גם אם אמרנו שלכל רוע יש את המחיר שלו, גילינו שלרוע אין מחיר ואין גבולות. חמאס הוכח השבוע כארגון ציני וחסר רגשות, גם כאשר הדבר נוגע לחיי בני-אדם. ומכאן עלינו להתקדם הלאה בסקלת החומרה עימה אנו מתייחסים לנושא גלעד שליט. אין ברירה, יש צורך במבצע הרואי וחסר רחמים. אם יש צורך, נקטול את כולם עד האחרון שבהם כדי לחלץ את גלעד. כאשר אין עם מי לדבר, נותנים לתותחים לרעום בשמנו. עלינו לרכז כעת את כל כוחותינו לתכנון מבצע חילוץ של בשר מבשרנו. יהיה המחיר שניאלץ לשלם, גורלו של גלעד שווה כל מחיר. אינני טוען כי יש לנטוש את אופציית המו"מ לחלוטין, אם כי אני בהחלט חושב שהיא הופכת לפחות רלוונטית מיום ליום.
הגיעה העת להשיב עטרה ליושנה, להשיב את ההרתעה של צה"ל ולחלץ חייל אחד שנשכח בשדה-הקרב. גם אם משפחת שליט דוגלת בשחרור אסירים, יהיה עליה להבין כי הדבר לא יקרה במחיר של סיכון שאר התושבים. עלינו להבין כי הדבר יקרה רק אם נפעל באותה מידת חוסר-רחמים כמו אויבנו שלנו.