לפרוץ את המבוי הסתום

שש שנים חלפו מאז מלחמת ששת הימים. כל ניסיונות התיווך הבינלאומיים בין ישראל לבין מצרים, סוריה וירדן העלו חרס. ישראל הצליחה לגבור על הצד הערבי במלחמת ההתשה בשלוש זירות הלחימה והיא בטחה בעוצמתה הצבאית המוחצת והאמינה כי יעלה בידה לכפות רצונה על הצד השני וכי תאלץ את מדינות ערב המובסות להשלים עם פתרון מדיני אותו תכתיב ישראל. זה הרקע אשר הוליד את מלחמת יום הכיפורים. הנשיא סאדאת הוביל את מצרים למתקפה לא מתוך אמונה וביטחון כי יוכלו להביס את ישראל. מטרתו הייתה לפרוץ את המבוי הסתום ולהפעיל גלגל-תנופה מדיני. יוזמתו הצליחה. המלחמה שינתה את הלך הרוחות בישראל, היא הולידה מעורבות אמריקנית פעילה וחמש שנים לאחר מכן, אכן נחתם חוזה השלום עם מצרים. בספטמבר הקרוב מתכננים הפלסטינים להעביר החלטה בעצרת האו"ם אשר תכיר בכינונה של מדינה פלסטינית ריבונית בגבולות ה-4 ביוני 67'. אם תתקבל ההחלטה בעצרת - לא יהיה די בכך. מדינה פלסטינית לא תיכון ב-2011 בכוח החלטת העצרת, ממש כשם שהחלטה 181 של עצרת האו"ם, מן הכ"ט בנובמבר, לא הקימה את ישראל. מוקדם להעריך היום כיצד יתפתחו הדברים, אם אמנם תחליט העצרת ותכיר בקיומה של המדינה הפלסטינית. מה שברור כי - בדומה למהלך המלחמה באוקטובר 1973 - תיווצר מציאות חדשה ושונה. יושם הקץ ל-44 שנים של שלטון-כיבוש ישראלי בגדה המערבית הפלסטינית. ייפתח סיבוב חדש - מדיני ואולי גם אלים - שבו ישחקו כל הגורמים: הפלסטינים, ישראל, גורמי לחץ אזוריים ערביים ומוסלמים, וכמובן - גם גורמי תיווך בינלאומיים. באותו יום יושם גם קץ בישראל למנטרה שלפיה הזמן משחק לטובתנו, ברוח האמירה המקובלת: "הכלבים במערכת הבינלאומית נובחים, ואילו ישראל רק מעמיקה עוד ועוד אחיזתה באדמת המולדת". יש מיעוט קטן בישראל שעודנו מאמין באמונה שלמה בחזון ארץ-ישראל השלמה. הרוב המכריע, גם בקרב המנהיגות הפוליטית, חדל להאמין בכך לאחר נאום בר-אילן של בנימין נתניהו. אלא שרוב זה לא מוצא עוז לפעול ברוח הכרזה זו, ברוח הפתרון של שני העמים, זה לצד זה. כל עוד ניתן הדבר, המשיכו ללכת בישראל באותה דרך שבה הננו מהלכים מזה 44 שנים, והתעלמו מן המסר הבר-אילני. דומה כי המנהיגות הלאומית בישראל תברך בסתר ליבה על החלטת העצרת. זו אכן תפעיל את גלגל התנופה ותוביל לפתרון המבוסס על שתי מדינות, זו לצד זו. נוח יהיה לה למנהיגות לבוא אל העם ולומר - "נוצרה מציאות מדינית חדשה, חובה עלינו להיערך מולה ולנסות להשיג התנאים הטובים ביותר למדינת ישראל, למדינה אשר איננה שולטת יותר בעם הפלסטיני". אם אמנם כך יתפתחו הדברים, יוכלו ההיסטוריונים של העתיד לקבוע כי החלטת עצרת האו"ם על הכרה במדינה הפלסטינית היא שהצילה את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, היא שהצילה אותנו מכיליון.