מדוע מחרישים כלי התקשורת

המשטרה מקיימת מזה כמה שבועות חקירה נגד איש ידוע, בחשד שביצע אונס ברוטאלי ואכזרי במיוחד בבחורה שנתנה בו אמון. האיש נעצר לחקירה, בעקבות תלונתה של הנפגעת - שנפצעה פיזית ונפשית מאותו אירוע. מאוחר יותר שוחרר. לנפגעת לא דאגה המשטרה אפילו לסיוע נפשי. חבריה, שכמה מהם גם מסרו עדות במשטרה, הם שעומדים לצידה. המשטרה התעכבה יתר על המידה בחקירה זו. העיכוב עלול היה לאפשר לחשוד - לכל חשוד, לשבש הליכי חקירה, לסלק ממצאים העלולים להרשיעו וגם לתאם גרסאות עם חבריו. התלונה הוגשה ביום 16 במרס, אך באופן מוזר למדי, רק ב-23 פעלה תחנת המשטרה בצפון תל אביב ועצרה את החשוד, חקרה אותו במשך שעות היום, ומחמת זאת שמעדותו דווקא התחזק החשד נגדו - החליטה המשטרה להביאו בפני שופט להארכת מעצר. השופט הורה על מעצר בית לימים ספורים. עתה הוא מתהלך חופשי. בחסות צו איסור פרסום שהוצא לבקשתו, טוען עתה החשוד לעלילה נגדו וכי יחסי המין שאכן התקיימו, נעשו בהסכמה. את העובדות המזוויעות שהובאו לידיעתנו - המחזקות את החשד לניצול ולאונס אכזרי - נמנע מאיתנו לפרסם כאן ב-News1, מחמת צו איסור מוזר ומיותר שניתן בבית המשפט. החשוד באונס מוכר לרבים וטובים בכלי התקשורת. שמו ידוע בחוגים שונים: תקשורת, רפואה, חברה ועוד. אך למרות העניין הציבורי העצום בפרסום זהותו, ולמרות החובה להעדיף את חופש הביטוי במיוחד במקרים אלה - ולו כדי לאפשר למתלוננות פוטנציאליות נוספות להתוודע למעלליו של האיש - הוצא צו איסור פרסום האוסר פרסום שמו ופרטיו. הצו ניתן על-ידי בית המשפט לבקשתו של החשוד, הטוען, מטבע הדברים, כי מדובר בעלילה, וכי אם יפורסם שמו בטרם הכרעה ייהרסו חייו. מיותר כמעט לציין: זכות זו להגנה מפרסום החשדות ודבר החקירה המשטרתית אמורה להינתן בדרך של איסור פרסום במקרים יוצאי דופן, בהם קיים סיכון לחשיפת זהותה של הנפגעת. אלא שכאן מדובר במקרה הפוך, יוצא דופן, המחייב דווקא חשיפה ופרסום, קל וחומר כאשר הנפגעת מתנגדת לצו איסור הפרסום ולהגנה הבלתי ראויה הניתנת לאותו חשוד באונס. בקשתו של החשוד להוצאת צו איסור פרסום ניתנה כאמור במעמד צד אחד. כלי התקשורת, האמורים ברגיל לפעול לפרסום המידע - בשם חופש הביטוי, ובשם זכות הציבור לדעת, שותקים. בניגוד לפרקטיקה המתבצעת כמעט מדי יום, שום כלי תקשורת לא הגיש בקשה להסרת צו איסור הפרסום. לא ערוץ 2, לא ערוץ 1 וגם לא ערוץ 10. גם לא עיתון ידיעות אחרונות, מעריב או הארץ. מדוע שותקים כלי התקשורת? התשובה לכך נוגעת לזהותו של החשוד. המדובר באדם המוכר וידוע לאנשי תקשורת רבים. לחלק מהם יחסים עימו. לכן מעדיפים כלי תקשורת להימנע מכל פעולה משפטית או אחרת שתביא לבטלות צו איסור הפרסום. את המחיר משלמים, כרגיל, אזרחי המדינה, הזכאים לזרימה חופשית של מידע, בלא עכבות ובלא אינטרסים זרים מצד התקשורת.

[ראו בהמשך שתי רשימות מצויינות בנושא שכתבו: חנה בית הלחמי, רוני אלוני סדובניק]