מה עושים? עושים!

מדינת-ישראל בצרות צרורות גואות ועולות וחושבות כבר להתפקע. תִּלאה המקלדת למנות את כולן, משום שאין תחום שנפקד מקומו בין הצרוּרוֹת. עיקר העיקרים עתה הוא לתור אחר קצה חוט בסבך הנורא ממנו ניתן יהיה להתחיל לנסות להתיר משהו. מי יתור ומי יתיר? הכל דפוק! החרדה קיימת במלוא עוזה רק בקרב אלה הרואים נכוחה את המציאות ומגמתה האסונית. אין ספק, מדינת-ישראל בדרך להתנגשות נוראה עם הקטסטרופה. בגוש דן עדיין עורכים קניות ושרים שירים, אוכלים, שותים וסובאים, אבל גם שם כבר מקננת חרדה. הנורא מתקרב. מרגישים אותו באוויר. מי שיכול היה להציל את המצב האיום הזה ולגרום לכל האומה היהודית בישראל לקום כאיש אחד ולצאת אל הרחובות והכיכרות, הוא העוני המחפיר. אבל לרוע מזלנו אין בישראל עוני מחפיר. יש בתי תמחוי ויש ארגוני ארוחה חמה וגמילות-חסדים. לכל יש אוכל לאכול, מים לשתות, בגד ללבוש וקורת גג מעל הראש. לא מן העוני תצמח הישועה. בכל זאת, מי יקדם את פני הַבּוֹמְבָּה הבלתי נמנעת? פתאום מבינים את גמדִיוּתָם של "כיפת ברזל" והמרחבים המוגנים. לא מאלה ניוושע. גם לא מדימונה ונחל שורק. האִיוּם אדיר בממדיו ואין תרופה בכל הסביבה. כבר לא צריך "אמצעי לילה" בשביל לראות את הענן השחור מִשְׁחוֹר בין הזריחות והשקיעות השאננות, ובכנפיו המבול. זו שעתה היפה של המהפכה הנתבעת המתהפכת לה בשנתה הערבה. מי יעירנה? מי יצלצל בפעמונים החלודים? מי יקרא ומי ייענֶה? ציונות הַמֶגֶד הסובאת שרויה בחמרמורת הלומת טמטום. גם אלה שהכינו עצמם למנוסה מבעוד מועד אינם קולטים שהפגיעות הראשונות יהיו בנמלי הים והאוויר והודעת החירום הראשונה תהיה "אין יוצא ואין בא". יש להם לאן לברוח והדרך חסומה בהריסות מלחמה. מה הועלתם טיפשי הכסילות? בגדוד 12 של חטיבת גולני היה לנו את הרס"ר יום-טוב חזן. בכל פעם שבאו עלינו יומיים-שלושה בלי תעסוקה מבצעית או מסעות ואימונים, הוא הקים את כל הגדוד לניקיון המחנה. קולו נשמע ברמה מסוף המחנה ועד סופו - פלוגה אחת ניכשה עשבים, אחרת השקתה דרכים ותיקנה גדרות והפלוגה המסייעת צבעה כל קרש מבצבץ, כל עמוד תאורה וכל פח אשפה. האמת, זה מה שעושה כל עקרת-בית אחראית בשעות מצוקה - אין מה לעשות, אז מנקים את הבית! כגודל המצוקה כך עומק הניקיון. לשלוף מן הארונות, לאוורר, לנקות בכל הפינות ולזרוק את העבש והרקוב. זה הדבר הנחוץ כיום במדינת-ישראל. ניקיון יסודי של הבית והמחנה. לסגור את עיתון 'הארץ' וגלי-צה"ל, לקרוא לכל "פעילי השלום" מחרחרי המלחמה לחדרי חקירות ועימם את כל הפרופסורים "החכמים", היוזמים "הנבונים" למיניהם והאמנים המתחכמים, ולהבהיר להם את משמעות ההוראה "עד כאן!" אין צורך בחוקים חדשים. יש כבר סעיפים לרוב שיכולים להשליכם למרתפים. אני מזמין את הקוראים לקרוא את כל האפשרויות העומדות לרשות המדינה, על-פי החוק, במאמרו החשוב של זאב גלילי כאן.