לשאלה מי האחראי למצב עונה נחרצות השגריר "ממשלת ישראל", הוא מסביר שעוד ב-2006, כשראשון האריתראים הגיע לכאן הוא ביקש מישראל להחזיר אותם למדינתו." השגריר או אולי הסגריר נותן לנו גם נקודת אור לפתרון בכיית המסתננים "אנחנו רואים בהם 'אורחים שהוזמנו על-ידי ישראל'. בעצם העובדה שבחרתם לא לגרשם מההתחלה. כל עוד אתם מאפשרים להם להיכנס אתם אחראים עליהם ואני מבקש לדאוג לאורחים שלכם גם לעבודה ותנאים נוחים". (ויי-נט, 12/1/11).
לא מזמן ביקרתי בעיר הדרומית- לאס וגאס של ישראל - אילת, ונוכחתי לדעת שהעבודה העברית שהייתה בשליטתנו במלונות, הפכה להיות עבודה, אם לא להיות נגועים בגזענות, בצבע קצת שונה. ולא רק באילת. אפשר לטייל בערד, בדרום תל אביב, ולראות את אותם קבוצות גדולות של אנשים העומדים בשולי הכביש, ומחכים שמישהו יגיע לאסוף אותם. מסתבר שבמדינה שלנו ישנה קבוצת אנשים שרצו לשפר את רמת חייהם והחליטו לעשות זאת דווקא כאן. ואני יודע, חובבי זכויות האדם, או לחלופין זמרת שרוצה להחזיק באידיאולוגיה כלשהי (בכל זאת היא חייבת קצת תשומת לב) יצעקו בקול ניחר בדבר מחויבותנו לעזור לאנשים ולגרים. הם מוכנים למסור את נפשם כדי שהזרים יהיו שכנים שלנו. ואני מתכוון ממש שלנו, תושבי עיירות הפיתוח. כי אין סיכוי שמישהו ייתן להם מעמד של דייר בשכונות היוקרה של המפגינים. אולי כמנקים יש להם מקום שם. רק שספק אם הם זוכרים את זה, כי דברים כאלו הם תחום העיסוק של הנשים ואף פעם לא של הבעל.
הם גם מצטטים פסוקים שלמים דוגמת הכותרת של טור זה, ואם צריך מיד אפשר לחזור לטיעון הידוע של שואה. מזכירים לנו את יהודי פולין המחפשים מקלט מפני האויב הנאצי. והם צודקים- אנחנו חייבים לעזור.
ומנגד, מישהו צריך לומר את האמת. האם ישראל רוצה עדיין לשמור על זהותה היהודית? אין לנו כאן פליטים המחפשים מחסה אלא מסתננים המבקשים לשפר את חייהם. יש לא מעט יהודים שהגיעו לארצות הברית עם כמה דולרים בכיס והפכו להיות אנשים אמידים. זה בסדר לנסות ולשפר את גורלך, את חייך, את עתידך. השאלה היא האם ישראל היא מדינה חזקה דייה כדי לאפשר לזרם בלתי פוסק את האפשרות לבנות את חייהם מחדש.
ישראל היא מדינה צעירה שהתקדמה בקצב לא מוסבר, והתייצבה בשורה אחת עם מדינות שקיימות כבר מאות שנים. האם ישראל חזקה מספיק כדי לבנות חברות אחרות וכלכלות אחרות? לא נשכח שמדינת ישראל כבר עכשיו מעמיסה על כתפיה הצרות את הרשות הפלשתינית ותושביה, ועדיין רואה בצורה כזו או אחרת מחויבות לכלכלה שלהם.
ישראל חטאה כלפי עצמה פעם אחר פעם. בתחילה היא החליטה לסגור את שוק העבודה בפני העובדים מהשטחים. אותם עובדים שהרוויחו ביושר יום עבודה וחזרו לישון בלילה בביתם. אטימות ורשעות לב של המנהיגות שלהם הביאה למבול של פיגועים וגרמה לישראל לנעול את השערים בפניהם. לגרום להם לרעוב ללחם ולנו לידיים עובדות. אז פנינו לארצות המזרח- סין ותאילנד וציפינו מהם לישועה. הישועה הגיעה בדמות חברות שהוקמו כדי לעשוק את כספם של המסכנים.
אם שם בארצות מגוריהם החל מחברות חוקיות ועד לארגוני פשע, ואם כאן על-ידי חברות כח אדם, שידעו לשמן את מי שצריך במערכת השלטונית.
כשנזכרו בזה שיש כאן יותר מידי, החליטו לחזור למדינת חלם ולפעול למיגור התופעה בשתי ידיים. יד אחת המשיכה להכניס עובדים זרים, ויד שנייה הקימה רשות אכיפה שחיפשה את אותם אלו שאשרת השהיה שלהם פגה, כדי לגרש אותם מהארץ. ובעוד שאלו מרוויחים ואלו לא חסרים, התחיל להתנהל לו מסלול פנוי ונקי של הברחת עובדים מארצות אפריקה לישראל.
כמה מאות ילדים שנמצאים כאן לא ישנו את אופייה היהודי של מדינת ישראל. ישראל צריכה לשלם על הטיפשות שלה. מאידך הגיע הזמן שהגבול בינינו למצרים יהיה ברור ומוסדר. סמים, נשים, עבדים, סיגריות, נשק, ומה לא, עוברים שמה מידי יום. מישהו יצטרך לשלם על זה. זה כרגיל נהיה אנחנו.
