הדרך להקמת "פלשתין" סלולה רק עם כוונות רעות של הערבים, ספוגה בדם יהודי ובהרג מתמשך של יהודים.
משנת 1948 עד שנת 1967, לא רק שהירדנים גירשו את כל היהודים אשר גרו בזמן ההוא בירושלים, אלא באותן שנים חיילי הלגיון הערבי חיללו אתרים קדושים ליהודים ולא איפשרו ליהודים לבקרם כדי להתפלל שם. למרבה המזל, ישראל ניצחה בשנת 1967 במלחמת ששת הימים, וכך אדמות, שלפי החוק שייכות ליהודים, עליהן ממוקמים אתרים קדושים ליהודים - שבו לידיים יהודיות.
למרבה הצער, עקב מדיניות מוטעית מאוד של פייסנות והתנהגות המראה חולשה, ממשלות ישראל, אחת אחרי השנייה, ויתרו על שליטה על אתרים קדושים ליהודים, או חדלו להגן על הכבישים דרכם צריך לנסוע כדי להגיע לאתרים קדושים אלו כדי להתפלל. התוצאה - מתפללים יהודים הם מטרה ממוקדת של הערבים הפראים ודם יהודי ממשיך להישפך.
עד שממשלת ישראל תחליט להיות יהודית - תצטרף למהפכה המוסרית שנקראת יהדות - אין שום דבר שאנו יכולים לעשות. עם ישראל כולו צריך עכשיו לדרוש שכל אתר יהודי קדוש יוחזק וינוהל על-ידי יהודים, ושהדרכים לכל האתרים האלה ינוהלו ויהיו מוגנות על-ידי המדינה.
אסור לדרוש ולצפות מיהודים להגיש ולקבל אישור מערבים כדי שיוכלו לנסוע, בכל עת שלבם חפץ, לאיזה אתר יהודי קדוש בו הם חפצים להתפלל. כמו-כן, יהודים לא צריכים לראות תמונות מבישות של ערבים מחללים אתרים קדושים ליהודים, כמו במקרה של קבר יוסף.
המהות של ניצחון ישראל ב-1967 הוא שרכוש יהודי שהיה במשך 20 שנה תחת כיבוש ערבי בלתי חוקי, למרות העובדה שמלכתחילה היה שייך ליהודים, לא נכבש, אלא פשוט חזר לידי בעליו היהודים.
השארת אתרים יהודיים קדושים בידי כוחות ה"ביטחון" הערביים, המהירים על ההדק, וציפייה מהם להגן על הדרכים המובילות לאתרים הקדושים - ימשיכו להיגמר בהרג נוסף של אזרחים יהודים שלווים, רק בגלל שהם יהודים.
