על ריכוזיות ומוסר כפול

מעת ההכרזה על רכישת עיתון מעריב על-ידי אי.די.בי. מותקפים שוב ושוב הצדדים לעסקה. במיוחד מצד עיתון TheMarker, המטיל דופי בכשרותה של העסקה: בנק הפועלים מוצג כמי שמחל על חובות עצומים למעריב ולאיש העסקים ולדימיר גוסינסקי מתוך שיקול זר; נוחי דנקנר מוצג כמי שמבצע 'תרגיל חילוץ' מתוך שיקולים פסולים. הטענות שהועלו מחייבות כמה תובנות: א) קבוצת אי.די.בי. היא אחת הגדולות במשק והיא אחת הקבוצות המפרנסות את אמצעי התקשורת בתקציבי פרסום. הלכך, רק טבעי שתשיג לעצמה דריסת רגל בשוק העיתונות הכתובה ותשאיר לעצמה חלק מתקציבי הפרסום בעיתון שיהא חלק מהקבוצה. מעמד זה יכול, כידוע, להקנות הגנה לא רק מפני פוליטיקאים פופוליסטים, אלא גם מפני טיקוני עיתונות כדוגמאת ארנון מוזס, חסרי עכבות, שאינם בוחלים בעשיית שימוש נלוז בעיתונם; ב) הטענה מצד אנשי TheMarker לפיה רכישת מעריב על-ידי אי.די.בי. מגבירה את הריכוזיות מצד אי.די.בי., מוטב היה אלמלא הועלתה. שהרי ידוע ברבים: מעריב עמד בפני סכנת קריסה ממשית. תוך ימים. אלמלא ההנשמה המהירה והרכישה שבאה בעקבותיה, מעריב היה קורס והריכוזיות בשוק העיתונות הייתה מתעצמת. כוחם של מוזס, שוקן ואדלסון היה גובר, דבר שהיה מגביר את הריכוזיות בשוק העיתונות. מיותר כמעט לציין: הטענה מצד TheMarker נגד ריכוזיות, ומצד שני ניסיונם לסכל הצלת מעריב על-ידי אי.די.בי., מדיפה ריח של מוסר כפול; ג) הטענה לפיה לא היה מקום מצד בנק הפועלים למחיקת חלק מחובות מעריב לבנק (מעריב יחזיר רק 42 מיליון ש"ח מתוך חובות כולל בסך 106 מיליון ש"ח), וכאילו המחיקה בוצעה מתוך שיקולים זרים, ראויה בהחלט לדיון. בהקשר זה יש לדעת:

• ראשית - העסקה שנחתמה עם אי.די.בי. היא זו שהוצעה לז'קי רכיב, שרכש חודשים ספורים קודם לכן את השליטה במעריב מידי נמרודי. אך רכיב, כמו רכיב, לא עמד בעסקה. במסגרת העסקה שנקבעה וגוגלגלה כאמור ל-אי.די.בי., בנק הפועלים מקבל מזומנים בסך 42 מיליון ש"ח ועוד התחייבות לקבל כ-28 מיליון ש"ח תמורת מניות גוסינסקי (סך-הכל כ-70 מיליון ש"ח);

• שנית - אלמלא מחיקת חלק מהחובות, לא הייתה אי.די.בי. רוכשת את מעריב. עיתון זה היה קורס. בנק הפועלים היה עלול להיוותר עם חוב בלתי מסולק בסכום המלא - 106 מיליון ש"ח, וכנגד זאת עם דפוס שערכו כבטוחה אינו עולה על הסכום המצרפי הנ"ל (42+28 מיליון ש"ח);

• שלישית - אדלסון, שהיה מועמד לרכוש את בית הדפוס, היה עשוי לרכוש, לכל היותר, את בית הדפוס בסכום שלא היה עולה על 70 מיליון ש"ח. זו הייתה, אגב, הצעתו, ובעת פירוק הוא היה משלם מן הסתם עוד פחות. בנק הפועלים לא היה יכול להשיג יותר;

• רביעית - אלמלא העסקה עם אי.די.בי. ובאין מושיע - עיתון מעריב היה קורס. תקציבי הפרסום שהיו מופנים בדרך כלל למעריב היו מגיעים לעיתונים ידיעות אחרונות, ישראל היום ועיתוני קבוצת הארץ. המפסיד העיקרי היה עלול להיות הציבור הרחב, שהיה נתון לשרלנותם של מו"לים מעטים. החלטת הנהלת בנק הפועלים - מעבר לדאגתם לעסקי הבנק ולכך שיקבלו החזר משמעותי בסך 70 מיליון ש"ח - לתת ידם להצלת מעריב מקריסה, משרתת את הציבור ויש בה משום תרומה משמעותית ביותר לתחרות בשוק העיתונות הכתובה. תחרות זו משרתת ישירות גם את בנק הפועלים, שהוא אחד המפרסמים הגדולים בעיתונות;

ד) הטענה מצד אנשי TheMarker לפיה הגדלת האשראי לקבוצת מעריב לפני כשנתיים בסכום כולל של כ-20 מיליון ש"ח נעשתה משיקולים זרים, טרם הוכחה. וגם אם יש בה ממש, אין בכך כדי לשלול (עכשיו) מחיקת חלק מהחובות האבודים כדי להציל את מה שניתן להציל. הכספים למעריב ניתנו בזמנו (בעיצומו של המשבר במשק) במיוחד בגלל מצבו הקשה של העיתון, ומתוך ציפייה שהסיוע יאפשר מהלך הבראה שיחזק את מעריב ויאפשר לעיתון לעמוד בהתחייבויותיו. ציפיות אלה לא התגשמו. נמרודי לא הצליח במשימתו, על-אף שהוציא מכיסו עשרות מיליוני ש"ח נוספים. העיתון הגיע לכדי קריסה ועתה הוא ניצל בזכות אי.די.בי. הצלתו מהווה חבל הצלה גם למאות משפחות המתפרנסות מעיתון זה.

ייאמר כאן: עיתון מעריב אינו היחיד שזכה להנשמה בצורת העמדת הלוואות ואשראים ארוכי טווח, על-אף שלא היו בידיו בטחונות נאותים. קבוצת הארץ בשליטת עמוס שוקן זכתה ליחס דומה - מצד בנק הפועלים ואותם מנהלים שכיהנו (דני דנקנר, ציון קינן) - כאשר עמדה בפני סיכון של קריסה. בהמשך, קבוצת שוקן ניצלה מסחרור עסקי שהיה עלול להביא להתחסלותה, בזכות עסקה שביצעה במסגרתה מכרה משפחת שוקן רבע ממניות קבוצת הארץ למו"ל גרמני (קונצרן דומונט-שאוברג).

לית-מאן-דפליג: מי שהסתייע במו"ל גרמני בעל עבר בעייתי כדי להציל את קבוצת הארץ, בל יטיל דופי בהצלת עיתון מעריב על-ידי ישראלי ראוי ולגיטימי - הוא נוחי דנקנר.

הדיונים המתנהלים בנושא זה בתקשורת בכללותה ובעיתונות הכתובה בפרט נגועים, לא במעט, בצביעות ותוך מוסר כפול. תרומתם של הטייקונים להתפתחות הסקטור העסקי וליצירת עשרות אלפי מקומות עבודה נדחקת לקרן זווית. העובדה שהם העזו ונטלו סיכונים גדולים והצליחו בזכות יוזמה וכישורים (גם אם ניצלו קשרים), מוצגת בתקשורת באופן מעוות - משל אמורים אותם אנשי עסקים להימנע מהשגת רווחים לעצמם או לחברות בראשן הם עומדים. בהקשרים אלה כדאי אולי להזכיר: א) פגיעה בלתי מידתית בזכות הקניין - חיוב קבוצה למכור חלק מאחזקותיה אותם רכשה ו/או פיתחה כדין, נוגס בזכות הקניין וספק אם יעמוד במבחן משפטי. הכבדה נוספת על אותם טייקונים ו/או קבוצות אחזקה תביא בפועל להתעצמות התופעה שכבר מסתמנת: בריחת כספים להשקעות בחו"ל, במקום שאלה יושקעו ויתרמו למאמץ לפיתוח המשק בישראל. הדרך הנכונה לצמצם את הריכוזיות במשק ולהגביר את התחרותיות אינה בדרך של כפייה. מן הראוי לשנות את מדיניות הממשלה ולבצעה בשתי דרכים חלופיות:

• לשכנע גופים לצמצם אחזקותיהם בענפים בהם קיימת ריכוזיות גבוהה, וזאת בדרך של מתן תמריצים שיעודדו אותם לעשות החלטה עסקית נכונה עבורם שתשרת את המטרה הציבורית (צמצום הריכוזיות). למשל: קביעת מיסוי מופחת בגין רווחי הון בעת מכירת אחזקה בחברה המהווה חלק מענף שבו הריכוזיות גדולה;

• להנהיג מדיניות ממשלתית כזו, שתעודד תחרות בענפים בהם קיימת ריכוזיות גבוהה: לחלק עוד רשיונות בתחום הסלולר; להסיר חסמים מפני יבוא דלקים, מלט, ברזל ועוד; ליתן היתר בנקאי לגורמים נוספים וראויים; ליתן היתרים להקמת חברות ביטוח נוספות; להסיר חסמים ולהגביר את שיווק הקרקעות מצד מינהל מקרקעי ישראל.

ב) ריכוזיות גדולה בענף העיתונות הכתובה - אותם גורמים תקשורתיים, ובראשם TheMarker, שקידשו מלחמה נגד הריכוזיות במשק, אינם קושטים עצמם תחילה. סוד גלוי הוא כי הריכוזיות בתחום העיתונות הכתובה הינה גדולה. שוק זה נשלט במשך שנים רבות על-ידי מוזס-שוקן-נמרודי. כניסת שלדון אדלסון לשוק העיתונות נגסה אומנם בחלקו של עיתון ידיעות אחרונות, אך העצימה במקביל את הריכוזיות העסקית בתחום העיתונות דווקא בקבוצת שוקן - שמדפיסה את עיתון ישראל היום תמורת הכנסות הנאמדות בעשרות מיליוני ש"ח בשנה. גם מעמדו של מוזס נותר חזק ואף התעצם בחלקים אחרים של המדיה (למשל: בשוק האינטרנט, בזכות צעדים נכונים בהם נקט, אך גם בגלל ניצול לרעה את מעמדו כשותף בחברת הוט. מוזס מרמה את שותפיו, כאשר נטל תכני וידאו לאתר ynet שבבעלותו, בלא מתן פיצוי כספי הולם לחברת הוט שהינה חברה ציבורית). ג) כישורים וניצול הזדמנויות עסקיות - הטייקונים בישראל וחברות הענק השיגו את שהשיגו, רובם ככולם, בזכות כישוריהם, ובהתאם לכללים העסקיים ששררו במשק. ההתייחסות כלפיהם משל מדובר בחבורת אישים גנבים תאבי בצע, חוטאת כלפיהם ומטעה את הציבור הרחב. כדאי לזכור לזכותם, כפי שיובהר להלן:

• אליעזר פישמן התמודד ורכש שתי חברות נדל"ן - מבני תעשיה והחברה הכלכלית לירושלים (שהן בסיס כוחו), במסגרת הפרטה ומכרז שביצעה המדינה. כל גורם יכול היה להשתתף במכרז, לו רצה. גם עמוס שוקן. פישמן הצליח למנף חברות אלה ולהעצים את עסקיהן, מה שאיפשר לו לרכוש עוד ועוד עסקים, להשתלט על עיתון גלובס, ולרכוש רבע ממניות ידיעות אחרונות וחלק ממניות הוט;

• משפחת עופר עשתה את מרבית כספה במפעלי אנרגיה וספנות בחו"ל. באמצעים שהשיגה היא השתמשה כדי לרכוש את החברה לישראל, צים, בתי הזיקוק בחיפה, חלק ממניות בנק המזרחי-טפחות וחלק ממניות זכיינית ערוץ 2;

• יצחק תשובה התחיל כקבלן בניין. בזכות כישוריו ולא מעט מזל הצליח להקים אימפריה בתחום של שיווק דלק, קידוחי גז, נדל"ן, מתקני התפלה וגם חלק ממניות זכיינית ערוץ 2. חלק מהונו נוצר מרווחים שהשיג תשובה בחברות פרטיות בחו"ל;

• מוזי ורטהים שקד במשך עשרות שנים על הקמת אימפריה בתחום של המשקאות הקלים (קוקה קולה). בזכות הישגיו הוא הצליח לעשות הון רב ולרכוש חלק מהשליטה בקבוצת בנק המזרחי, חלק ממניות זכיינית ערוץ 2 וביצע במקביל השקעות רבות בנדל"ן;

• אברהם לבנת, מבעלי השליטה הבכירים באי.די.בי. באמצעות קבוצת תעבורה הקים לבנת אימפריה מרשימה, בזכות כשרון עסקי ומסחרי, בזכות עבודה קשה במשך עשרות שנים ושמירה על ערכים;

• נוחי דנקנר, מבעלי השליטה והעומד בראש אי.די.בי., הצליח לרכוש (יחד עם לבנת) את השליטה בקבוצת אי.די.בי. - שהייתה זמן רב "על המדף" מצד משפחת רקנאטי. מאז הרכישה הוא מעצים את עסקי הקבוצה, בדרכו שלו, תוך ביצוע ארגון-מחדש פנימי (שופרסל, מכתשים), העצמת כוחה של קבוצת כלל ביטוח, ומיזוגים ו/או רכישות בתחום האינטרנט והסלולר (נטוויז'ן, סלקום), וגם בדרך של השגת רווחים מהירים ועצומים תוך תעוזה לא מעטה השנויה במחלוקת (עיתוי רכישת מניות בנק קרדיט סוויס).

• צדיק בינו, החל דרכו כפקיד בכיר במערכת הבנקאות. הצליח בעסקי נדל"ן וגם בעסקי דלק. רכש חלק קטן ממניות פז, יחד עם משפחת ליברמן. מאוחר יותר השיג בעורמה, בתחבולה ואף בתרמית את השליטה בחברת פז (נושא זה נתון בהליכים משפטיים עד היום בעקבותחשיפת News1). צדיק בינו הצליח בעסקיו מאוד, רכש את השליטה בבנק הבינלאומי הראשון, התמודד ורכש את השליטה בבתי הזיקוק באשדוד במסגרת מכרז שביצעה המדינה.