נולדתי כמה חודשים לפני, יום שישי 14 מאי 1948, כאשר
דוד בן-גוריון עמד במוזיאון תל אביב, היום היכל העצמאות, מאחוריו, ברקע על הקיר, תמונה גדולה של תיאודור זאב הרצל, מייסד הציונות המודרנית, והכריז על עצמאות מדינת ישראל .
באותו יום היסטורי בן-גוריון הצהיר כי האומה החדשה "תשמור על שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, ללא הבדל דת וגזע." ואכן ישראל עמדה ועומדת בהתחייבויותיה ומעבר להן.
את טקס הכרזת העצמאות של ישראל לא פרסמו ברבים כי היה חשש שהשלטונות הבריטיים אולי ינסו למנוע אותו, או שצבאות ערב יפלשו ויתקיפו אותה מוקדם מהצפוי. ההזמנה נשלחה על-ידי שליח, בבוקרו של יום שישי ה-14 במאי, ומקבליה התבקשו להגיע לטקס בשעה 15:30 ולשמור את האירוע בסוד. האירוע התחיל בשעה 16:00, זמן שנבחר כדי לא לחלל את השבת, והטקס הועבר בשידור רדיו חי, כשידורה הראשון של תחנת הרדיו החדשה '
קול ישראל'.
ההכרזה נעשתה, העם היהודי רקד ברחובות וכעבור יום הערבים תקפו את המדינה היהודית ישראל שהייתה בשלבי התפתחות ראשונים, והיהודים, חסרי נשק ומשאבים, החלו במלחמה שנמשכה עד החודשים הראשונים של שנת 1949.
כמעט 63 שנים עברו מאותו יום, וישראל עדיין נלחמת על עצמאותה, וכיום היא נאבקת עם האשמות שהיא מדינה חסרת אנושיות ומפלצתית, עם התקפות המכוונות לשלילת חוקיותה ואיומי קיום מצפון, מדרום וממזרח.
כאשר מספיק מובנו באמת מספיק, אז נוקטים בצעדים כדי לשנות, להפוך את המצב, לעשות את ההבדל. זה מה שישראל צריכה לעשות, לא רק בגלל שלי כבר נמאס לראות אותה מוכה, אבל ישראל צריכה סוף סוף להבין כי כך זה פשוט לא יכול להימשך.
מה אני מציעה? להיות נוקשה כמתכת החזקה ביותר ולהשאיר את האלטרואיזם מאחור. אם הערבים המכנים את עצמם "פלשתינים" יכריזו על "פלשתין", באופן חד-צדדי, בעזרת התמיכה של מדינות שהם גייסו, ישראל חייבת מיד לבטל את הסכמי אוסלו, מפת הדרכים וכל פיסות נייר מוקדמות שהידיים מכוסות הדם של המרצחים הערבים חתמו עליהן. ואז, מיד לספח ולצרף לריבונות וחוקת מדינת ישראל את כל הקרקעות ששבו איליה בשנת 1967, עם התבססות על החוקים הבינלאומיים של תוצאות מלחמה: תקפתם אותי, אני נאלצתי לצאת למלחמה כדי להגן על עצמי, אני ניצחתי ואני צברתי שטחים. עכשיו מתאים לי לשמור על שטחים אילו כדי לאבטח את עצמי ולהימנע ממלחמה נוספת.
ואז ישראל חייבת להצהיר, אני לא מכחישה שתהיה לכם מדינה, אבל אתם צריכים לבוא אלי ולשאת ולתת איתי, ולא עם אנשים שלא אוהבים יהודים וחיים אלפי קילומטרים משדות הקטל שלכם. אנחנו ננהל משא-ומתן על-פי החלטות האו"ם 242 ו-338, צעד אחר צעד. ישראל תהיה זו שתחליט על גודלה של "פלשתין" וכמה שטח היא מוכנה להקצות עבור המדינה הערבית ה-22 הזו. ישראל תכתיב את התנאים של איזה סוג "פלסשתין" היא תהיה, לא אתם, לא אף אחד אחר. מכיוון שחייהם של 5 מיליון יהודים מונחים כאן על כף המאזניים ותפקידה העיקרי של ממשלת ישראל הוא להגן עליהם. ודמם של יהודים אלה הוא לא הפקר וזול כמו שעשיתם אותו להיות עד היום. ועכשיו אנו אומרים מספיק זה מספיק, ולעולם לא עוד, זה עכשיו! זה מה שאני אומר ואעשה!
אבל לאנשים שונים יש הצעות אחרות שכדאי שכולנו נדע. וכאן בחרתי אחת מהן על-פי מייל שקיבלתי מיעקב ג.: ישראל חייבת לסיים, לחלוטין, כל מו"מ, לבטל את הרעיון של מדינה "פלשתינית", לספח את כל יהודה, שומרון ובקעת הירדן עם זכויות האזרח רק עבור התושבים הערבים, וזכויות מוגבלות תינתינה להם כדי להריץ את העניינים המקומיים שלהם, תחת הפיקוח וההסכמה של ישראל.
ישראל חייבת לחסל את כל ארגוני הטרור, כולל אש"ף ופאתח ולהרוג כל מי שלא הספיק לברוח מהר. אילו שישראל מודעת שרצחו או סייעו ברצח צריכים לעמוד לדין, ואם יורשעו, צריך להוציא אותם להורג ולקבור אותם עם חלקי חזיר מזוהים. צריך לצוד בכל מקום בעולם את 'ראשי השבט' הרוצחים והמחבלים שנמלטו.
רק על גופותיהם של ישראלים יכנסו כוחות "שומרי שלום" בינלאומיים ליהודה, שומרון, עזה והגולן. ישראל כבר ראתה והיא מודעת מה כוחות "שמירת שלום" עושים: מאפשרעם לאויבי ישראל להתחמש אין סוף ולהתכונן למלחמה הבאה על ישראל שהם מתכננים.
שייטות, בדרכן "להציל" את עזה שיפליגו כנגד תחומי העניין של ישראל יהיה צריך פשוט להטביע.
ישראל צריכה לקחת את התפקיד של מנהיג עולמי להתנגדות לח'ליפות [קליפות] המוסלמית, שאליו הודו עשויה להצטרף, כמו-כן הפיליפינים, תאילנד ומדינות אפריקה, וביניהן החלק הדרומי של הסודן, אשר עדיין אין לו שם, אבל יעשה [כנראה] עצמאי בסביבות חודש יולי.
לכל המדינות הגדולות, חוץ מליפן, יש בעיות איסלאמוית, לפיכך, ישראל תמצא בנות ברית בתוך אירופה עם כוח גדל, כגון חירט וילדר, פלאמיה נירנסטיין, אליזבת סאבאדיטץ'-וולף, ואחרים מסוגם, וגם קנדה וארצות הברית. וקולומביה וסרי לאנקה, שתי המדינות עם התקוממויות טרור שישראל סייעה לנצח, יצטרפו גם כן. יש להם סיבה לשבור את המצור, כפי שעשתה הונדורס, שברק אובמה וגברת קלינטון ניסו לשבש. דרום קוריאה כבר ראתה את הטבע הארעי של ההגנה האמריקני ועשויה לשתף פעולה גם כן. יתר על כן, העולם צריך להבין שהחרמות עובדות בשני כיוונים וישראל היא 'המדינה' של תחמושת הייטק ובקרוב תהיה גם מקור אנרגיה הממוקם אסטרטגית.
מצרים, המנפנפת בדגל איומים על ישראל, חייבת להבין היטב שישראל לא תמתין עד שתותקף, אלא תצטרך להקדים התקפה למכה ולא תעמוד, לוע אל לוע, למול צבא מצרי, חמוש ומאומן היטב המונה מיליונים. היא תשתמש בטיל גרעיני, וישנו רק יעד אחד במצרים: סכר אסואן. תוך כ-24 שעות, כ-80% ממצרים תיסחף לתוך הים [זוכרים את פרעה?]. וה-20% הנותרים יוכלו לשתות רק מים מזוהמים מגופות מרקיבים, ללא דלק כדי להרתיח מים או דבר לאכול, מלבד מה שהם יוכלו לקבל מנהר הנילוס, עם אוכלוסיית תנינים שהולכת וגדלה, שלא אומנו על-ידי 'מוסד', ורגילים לאכול בשר אדם.
כאשר מספיק זה מספיק, המסר הוא קצר, אך ברור: ראינו איזה דברים "נפלאים" הדיפלומטיה הביאה עלינו. הזמן הוא כעט, לגלות את האמת ולפעול על-פי זה, לכן פשוט, סגו והתרחקו. כאשר הכל מיצה את עצמו, וכאן נמצאת ישראל, צריך לנקוט בצעדים שהם הפתרון היחיד שיוכיח שמספיק זה באמת מספיק.
